<
יום שבת , נובמבר 18 2017
מבזקים
דף הבית > כתבות IT מגזין > ההגדרה החדשה של אינטגרציה בעידן הענן

ההגדרה החדשה של אינטגרציה בעידן הענן

מאת: יהודה אלידע

אנשי הטכנולוגיה – יצרני מערכות, מיישמי פתרונות, יועצי פיתוח ומומחי תחזוקה והטמעה – לא פוסקים מלהטיף ללקוחות שלהם, לנו – מנהלי העסקים, משקיעי הון סיכון, אדמיניסטרטורים, אנשי פיננסים ושיווק – אודות הצורך להתחדש ללא הרף. כולנו שמענו מה שיש להם להסביר על הדינוזאורים הכלכליים שלא שרדו את השינויים באקולוגיה העסקית, הפקנו לקחים מכך שמנועי הצמיחה הדומיננטיים בימינו הם מוצרים ושירותים שלא היו קיימים אפילו כקונספציה לפני תריסר שנים קצרות, ומכך  ש"חוק מור" האקספוננציאלי החליף מזמן את החוקים הליניאריים של שוק יציב. אבל המטיפים עצמם לא תמיד הקשיבו לחזון המהפכני, שעוזר להם

יהודה אלידע

יהודה אלידע

לתפוס מקום בראש שרשרת המזון הדיגיטלי. יתכן שזה טבע אנושי שאינו ניתן לשינוי; אנשים וארגונים שזכו להצלחה כלכלית יוצאת דופן הודות לאסטרטגיה עסקית בתנאים ספציפיים מתקשים להטמיע בעצמם את התובנה, ששינוי התנאים מאלץ שינוי מקביל באסטרטגיה והשינוי צריך להיות צופה פני העתיד – לא לחכות עד שהעתיד יפגוש אותם בדרך ללא מוצא.

אני חוזר על הדברים המובנים לכאורה מאליהם בהקשר לנושא המרכזי בדיון "שולחן עגול" בגיליון הנוכחי, ההתאמות שצריכים לעבור היצרנים והאינטגרטורים בעידן הענן. רבים מדי לא הפנימו את הצורך "להמציא מחדש" את הביזנס שלהם כדי לשרוד ובוודאי על מנת לנצל את ההזדמנות העסקית שכל שינוי פותח. לכאורה אני מתפרץ לדלת פתוחה ומעז, ברוב חוצפתי, "ללמד את אבא לעשות ילדים". לדוגמה, מנהל בכיר ב-IBM התפלא שלא שמתי לב, לכאורה, לשינויים הבלתי פוסקים שהחברה מיישמת במודל העסקי ובמבנה הארגוני שלה מאז 1993, כאשר לו גסטנר לקח את המושכות בידיו והפך את IBM מחברה של מוצרים שבמרכזם יצור חומרה לחברה של שירותים שבמרכזם אפליקציות תוכנה. נאלצתי להזכיר לדובר כי לו גסטנר פרש לגמלאות לפני 15 שנה ויורשיו בסך הכל ממשיכים את המהלך, שמבחינה פיננסית מסמן את המעבר של IBM מצמיחה מהירה ליציבות של סטגנציה, שבמקרה הטוב מצליחה לשמור על רווחיות מכובדת ובמקרה הפחות טוב מטייחת על מגמת קיטון במכירות וברווח.

גמגום דומה שמעתי מאינטל כשדיברתי על הקיבעון המחשבתי שצימד אותה לשבבי מעבדים בארכיטקטורת X86 בזמן שהשוק החל לרדוף אובססיבית אחר מעבדי ARM לסמארטפונים וטאבלטים. גם כאן אפשר היה לראות את אפקט האשלייה המרדימה, "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה" בפעולה. הגם שכבר בשנות ה-90' התגלו הסדקים במבצר ה-PC והחלו ניסיונות אמיצים לתפנית אסטרטגית שבמרכזה פיתוח של מעבדים שונים לשווקים שונים, בשנות ה-2000 אינטל חזרה לשים את כל הביצים באותה סלסלה. אחרי שאינטל ניסתה את כוחה במעבדי DSP (עיבוד אותות ספרתי) ובמעבדים "משובצים" (Embedded CPU); בארכיטקטורת פקודות ארוכות מאוד (Itanium) ופקודות מצומצמות (RISC) לטלפונים חכמים במהלך שנות ה-2000 היא חזרה ל-X86, עם הארכיטקטורה העתיקה שקדמה אפילו לפריצת ה-PC מעולם החובבים למחשוב עסקי לגיטימי. וכך אינטל פספסה את מהפכת הסמארטפונים כפי ש-IBM פספסה את מהפכת הענן. בשני המקרים הטכנולוגיה הייתה בהישג יד, אבל ההנהלה העסקית לא הפנימה את הצורך בשידוד מערכות אסטרטגי.

גם אין מה להתפלא שיצרני פלטפורמות כמו אורקל ו-HP פספסו את היציאה לענן – הם מעולם לא אהבו את הרעיון, לפתוח את דלתות הרפתות הקינייניות שלהן ולאפשר לכל סטארט-אפ חצוף לחלוב את הפרות הכי שמנות בתעשייה – למרות שהן סיפקו את חממות הלימוד לכמה מיזמי הענן המצליחים ביותר. היום אורקל מסתכלת בעיניים כלות אחרי ההצלחה של Salesforce, שהרגה את מערכות ה-CRM המסורתיות שלה, בעוד HP שואלת את עצמה איך קרה, שדווקא היא לא מצליחה להרוויח מאספקת תשתיות ענן כשירות – כמו IBM היא יצאה מהמשחק – גם שהיא ממשיכה להוביל באספקת חומרה למתחרות ההולכות ומתבצרות בצמרת. גם הראורגניזציה ב-HP לא מספקת מענה כי המהפך של עידן הענן אינו טכני. מדובר בפרדיגמה עסקית המבוססת על תרבות חדשה.

על רקע הכשלים המהדהדים של חברות בינלאומיות עתירות משאבים אין מה לבוא בטרוניות לאינטגרטורים מקומיים שמתקשים לצאת מנקודת הנוחות שלהם בחיק ה-Enterprise. חלקם התרגלו למצב הבלתי מאתגר בו זרם הכנסות יציב, המבוסס על קשרים היסטוריים ויחסים "מיוחדים" עם לקוחות "שבויים מרצון", מספיק לשמירת הקיים. אבל כוח ההצמדה של הרגל נוח מטבעו מוגבל בזמן וברוחב אופק הנאמנות. הענן פותח אפשרויות לשינויים רדיקליים ביחסים בין הנהלת הלוקח לאינטגרטור. ללקוח אמנם חבל למחוק השקעות קיימות, אבל אינו יכול להתעלם מהאפשרויות המעניינות במודל הענן "ההיברידי", ובראשן ניתוב מגמת הגידול וההתחדשות מהשקעה נוספת בתשתיות On Premises לצריכה מוגברת של IaaS או אפילו PaaS.

כל היצרנים שדיברתי איתם מתנבאים בשפה אחת – Hybrid-Cloud הוא המודל המומלץ ללקוח העסקי, משום שהארגונים לא מוכנים נפשית ורגולטורית לעבור לענן הציבורי. קשה לדעת אם המקהלה שרה בקול אחד כדי לעודד את עצמה, לחזק את האשלייה שבסופו של יום השינויים יהיו מינימליים והפרות החולבות לא יהפכו לחלום נמוג, או שהם יודעים משהו על עתיד חסר תקדים. מרבים להשוות את מודל הענן עם צריכה "לפי דרישה" של שירותים ציבוריים אחרים, כמו חשמל, מים, תקשורת ותחבורה, שכולם מאופיינים באספקה מרכזית על ידי מספר קטן של חברות מתמחות, לפעמים אפילו מונופול. אלה הם "עננים ציבוריים" שאף אחד לא מנסה "להחזיר On Premises" ורק במקרים מיוחדים ביותר הם חלק מפתרון "היברידי". גם צרכנים גדולים של חשמל לא ממהרים לקנות גנרטורים (שאינם חלק מ-UPS) או לחפור בארות פרטיות. המודל של ענן "היברידי" נשמע הגיוני למי שמושקע עמוק ב-IT מסורתי ומתעב שינויים, אבל אם לשפוט על פי תקדימים אינו עובד כפי שכלכלה תחרותית עובדת. בהזדמנות הראשונה בה הנהלת הארגון תצטרך לקבל החלטה אסטרטגית – למזער את השינויים התפעוליים והתרבותיים שמציעה הגישה ההיברידית, או למזער השקעות הון וסיכונים פיננסיים, שמציע הענן הציבורי – ברור שאופציית הענן תנצח. אם יש הצדקה לפתרון היברידי הרי זה כפאזת מעבר, עד שהאנשים יתרגלו או יוחלפו.

בהבנה זו צריך לנסח מחדש את הגדרות האינטגרציה. לא מתווך בין יצרני פתרונות מורכבים מדי לצרכנים חסרי ישע, אלא מפתח של פלטפורמת ערך מוסף ייחודית, מותאמת למקום, לזמן ולוורטיקל. את המשאבים הבסיסיים יכול האינטגרטור לרכוש בענן הציבורי או לבנות כענן פרטי, אבל הפלטפורמה האינטגרטיבית היא משהו ייחודי באמת:  Solution Optimized IT System as a Service.

אודות מערכת ITNEWS מאיר עשת

מנהל/עורך אתר ITNEWS. בוגר כלכלה ומנה"ס באונ' בן גוריון ו- MBA בירושליים. בעבר: כהן כיועץ כלכלי מטעם המדינה בהולנד ובהודו. היה סמנכ"ל שיווק בברדר, משנה למנכ"ל בסטארטאפ TVNGO, מנהל IT מגזין של גלובס בשנתיים האחרונות.