<
יום שישי , נובמבר 24 2017
מבזקים
דף הבית > כתבות IT מגזין > שולחן עגול דאטה סנטר

שולחן עגול דאטה סנטר

 

20160515_174350

יהודה אלידע מנחה:    נושא הדיון היום הוא הדאטה סנטר, Data Center, מרכז המחשבים הארגוני, שבאופן מסורתי תפס מקום של כבוד במרכז מתקני התשתית של הארגון עד שהיו שקראו לו "מקדש הזכוכית" והקצו לו נדל"ן יקר במקום שכל מבקר יוכל לראות את הטכנולוגיה העדכנית ולהתפעל מעבודת הקודש. היום התפיסה של מרכז המחשבים נמצאת בפאזה נזילה, בעצם באמצע מהלך שינוי פאזה, ממקדש פרטי לאלוהי הנתונים, להערצה מרוחקת של ישות אבסטרקטית, שמושבה באתר ייעודי והבעלות עליה מוגבלת לרכישת שירותי אירוח ממפעיל מתמחה של תשתיות מחשוב. השאלה הראשונה בהקשר זה היא, האם יש לאיזושהי חברה, גדולה או קטנה, פרטית או ציבורית, או לארגון ממשלתי כלשהו, סיבה לבנות לעצמו דאטה סנטר חדש כהכנה לקראת אתגרי השנים הבאות? או, כפי שמאמינים רבים מהיועצים, הוא ימצא את מלוא סיפוקו בענן ואין צורך להשקיע בנושא תשתיות המידע אף אגורה, שיכולה לחזק את המיצוב התחרותי ואיכות השירות ללקוחות הארגון?

משה לסמן, מייסד ומנכ"ל גלובל דטה סנטר (Global Data Center)

משה לסמן, מייסד ומנכ"ל גלובל דטה סנטר (Global Data Center)

משה לסמן:    אני חושב שהיום אין היגיון למישהו שמנהל מידע, להקים דאטה סנטר. הוא צריך להתעסק בביזנס. יותר ויותר מנמ"רים תופסים את תפקידם כחלק מההנהלה הבכירה, כמי שאמורים לחשוב יותר על האפליקציות ופחות על התשתיות הטכניות. מבחינתם אין היגיון שהמנמ"ר יתעסק בשרידות של מערכות המידע שלו, בפיזיקה של גנראטורים, מקררי מים ומזגני אוויר. כל דאטה סנטר מתמחה הרי יעשה את זה בצורה יותר טובה – וגם יותר בזול. כי בראייה כלכלית זה ביזנס שיש לו יתרון לגודל – דאטה סנטר, ככל שהוא יותר גדול, הוא יותר יעיל. אין היגיון לכל ארגון להקים לעצמו את הדאטה סנטר שלו עצמו.

שלומי הבדלה: חלק השיקול המקצועי של המנמ"ר הוא לא רק התשתית אלא גם בשירות 24/7 לדאטה סנטר שלו. כאשר אתה בוחר בדאטה סנטר של חברה מתמחה, אתה מקבל צוות IT מקצועי הפועל במשך 24 שעות ביממה שזה שיקול נוסף.  תקלה, מתקפת DDOS,  בעייה מיזוג, חשמל – שרידות היא מילת המפתח ההשקעה תהיה יקרה יותר אם הוא הלקוח צריך דאטה סנטר שהוא מתקן  DR תת קרקעי. בשנתיים האחרונות עשרות ארגונים עברו להתארח  במתקן התת קרקעי DR בבזק בינלאומי ומנמ"ר שמסתכל קדימה על הארגון שלו צריך לבחור לא רק האם לעבור לדאטה סנטר חיצוני, אלא לבחור במקום עם השרידות הגבוהה ביותר וליהנות מיתרונות מקצועיים כמו תמיכה מקצועית מסביב לשעון.

מיכאל בורשטיין: לפני שמתחילים דיון, צריכים לסכם שמדברים באותה שפה. השאלה למה אתם מתכוונים במושג דאטה סנטר, מדבר על ענן? על איזה ענן?Private Cloud או Public Cloud?

יהודה אלידע: לא, אני מדבר על המתקן עצמו, מרכז המחשבים, לא על השימוש שנעשה בו? השאלה היא כמו שהצגתי אותה. להמחשה: אני בונה ביזנס חדש על "על שדה ירוק", ואני רוצה לדעת אם עלי לשים שני מיליון דולר בצד, בשביל לבנות דאטה סנטר או שעדיף לרכוש שירות אירוח או Infrastructure as a Service?

מיכאל בורשטיין: אם אנחנו מדברים על Cloud, אז גם Cloud זה דאטה סנטר. כדאי שנגדיר את השפה שאנחנו מדברים.

שלומי הבדלה, מנהל פעילות Data Center  ושירותי הענן של חברת בזק בינלאומי

שלומי הבדלה, מנהל פעילות Data Center ושירותי הענן של חברת בזק בינלאומי

יורם אסולין:   החברה לאוטומציה נותנת ללקוחותיה "ענן בוטיק". ולמה הכוונה? אנחנו מספקים פתרונות ענן פרטי לגופי השלטון המקומי, וורטיקל שאנו מבינים לעומק את הצרכים שלו, ואת הארכיטקטורה שנדרשת לממש אותו. לאחר שפיתחנו את הקונסולידציה והטמענו את כל היכולות, אנו מציעים לכל הרשויות, לארח את כל מערכות הליבה שלהן כשירות מנוהל. גם הרשויות הבינו שלא שווה להן להחזיק תשתיות ומערכות מידע אצלן, לבנות ולתחזק דאטה סנטר. יש מגמה כללית להוציא החוצה את המערכת המורכבת הזו, שבעצם לא מספק יתרונות ייחודיים, כי התהליכים בכל העיריות די זהים ומה שאנחנו מציעים זה בעצם גרסת Best Practice. שכוללת אבטחת מידע, שרידות, ו-DR. מכלל הרשויות בארץ, 70 אחוז מהן יושבות אצלנו. אנו רואה את כלל הצרכים שלהן, ויודעים לתת להן פתרון אחוד, שחוסך מכל אחת לחוד את תהליך הלימוד הארוך, את ההשקעה בפיתוח והטמעה ואת הטעויות הבלתי נמנעות. מעצם היותנו מחויבים לתת פתרון Software as a Service, עלי לבוא לקראת הרשויות המקומיות כיועץ נאמן, לראות את הצרכים שלהן כהגדרת היעדים שלי, להבין את הצרכים שלהן במסגרת התפעולית של גוף ציבורי, ואז, על בסיס הצרכים האלה לתפור את "החליפה" של מערכת מידע ייעודית לממשל המוניציפלי. אם זה מערכת השכר, החינוך, הארנונה, רישוי עסקים, אגרות פיתוח, תעבורה וחניה, למעשה כל הצרכים של עירייה נמצאים אצלנו בדאטה סנטר.

אלי וויימן:      התפקיד שלנו, כחברה שמתמחה במתן פתרונות IT  360 מעלות לרשויות המקומיות  שכולל גם אירוח מערכות המידע של הרשויות בענן של החברה לאוטומציה, הוא להסביר למקבלי ההחלטות מה היתרון ומה החיסרון בכך שהם יארחו את המערכות ב Data Center  מקצועי . היום,  המנמ"רים , הגזברים ומקבלי החלטות נוספים כבר הגיעו להבנה, שהם צריכים להחזיק את המערכות שלהם אצל מי שזו ההתמחות שלו ולא בתוך העירייה.

יהודה אלידע: כוונתך שכדאי שמישהו אחר ייקח אחריות.

מיכאל בורשטיין, מייסד ומנכ"ל של חברת TeraSky.

מיכאל בורשטיין, מייסד ומנכ"ל של חברת TeraSky.

אלי וויימן:      לגמרי.     

מיכאל בורשטיין: אני רוצה להגיד רק דבר אחד: בדיוק אותו הדבר אמרו כשהתחילו לדבר על מיקור חוץ של ה-IT, לפני 10 או 15 שנה. למה לכם להתעסק במערכות שקשה לתחזק, לשדרג, לעדכן ולהגן עליהן. תנו למומחים לשבור את הראש ואתם תתמקדו במה שאתם טובים בו, בניהול הביזנס שלכם. להזכירכם, זה לא הצליח.

 

יעקב שטוץ:    נכון שמפתה לצאת החוצה, לא צריך יותר לתחזק את מערכי IT וכד', אבל אם תשאלו לקוחות לגבי המידע הקריטי שלהם, הם בוודאות ירצו שזה יישאר אצלם בתוך הבית. לדעתי, האמת היא איפשהו באמצע. הענן, בסופו של דבר, בא לייצג מודל צריכה שונה, לצרוך שירותי IT, ללא התעסקות בתשתיות למטה, אנחנו נמצאים בפתחו של עידן שבו האפליקציות מפותחות ונכתבות בצורה שהינה טבעית לתשתיות ענן מה שנהוג לקרוא Cloud Native Applications, אנחנו עדים לעידן שבו האפליקציות מדברות בשפת מכונה (API) עם התשתית לטובת Elastic Scaling וכד' (למשל אם בשלב מסוים אפליקציה צריכה יותר כוח עיבוד או זיכרון האפליקציה מדברת עם התשתית בצורה דינמית ומבקשת את המשאבים הללו, וברגע שהיא לא צריכה את המשאבים היא מודיע לתשתית לשחרר חזרה את המשאבים הללו)  בשביל להשתמש באפליקציות האלה אנחנו צריכים תשתית ענן פרטי או ציבורי וכאן נשאלת השאלה לגבי הריבונות של המידע החסוי של הארגון וכמו כן ה-IP (  (Intellectual Property הרבה לקוחות מוכנים לשלם פי שתיים, ואפילו פי שתיים וחצי, בשביל לקבל את חווית הצריכה, במודל שנקרא ענן, בתנאי שזה יהיה  Private Cloud והמידע של הארגון יהיה מאחורי ה-Firewall של הארגון, במגמה ללכת בהמשך לכיוון של Hybrid Cloud. מה שיאפשר לארגון ה-IT לתפקד כ-Cloud Broker.

בועז אביאני:   אני חושב שאין לכך תשובה מוחלטת. האם עדיף ענן פרטי, On Premise, או לארח אותו באיזשהו דאטה סנטר מנוהל, או ללכת כל הדרך לכיוון ענן ציבורי. כל ארגון צריך לשאול את עצמו, מה המטרה? האם זה ענן לשירותי IT השוטפים של הארגון, או שזה ענן לטובת פעילות הפיתוח? אם זה ענן לטובת סביבת הפיתוח, ידוע מראש שצריכת השירותים תתאפיין בהרבה מאוד "פיקים", זמנים קצרים של פעילות שיא וביניהם תקופות ממושכות של צריכה מינימלית. ברור שבתקופה לפני יציאה של האפליקציה המפתחים יצרכו הרבה יותר שירותים וירצו לקבל אותם בטווח זמן מידי. לעומת זאת, כשמדובר בענן של IT לצרכים שוטפים של הארגון עצמו, אז אפשר לדעת מה הצרכים הנוכחיים פחות או יותר ומה תחזית הגידול. הגידול הוא, די ליניארי, ללא "פיקים" שאתה לא צופה אותם, כך שניתן להיערך מראש לגידול הנדרש במשאבים. שלושת האתגרים הגדולים בהקמה של ענן פרטי, בין שהוא On Premises, כלומר יושב בארגון, ובין שהוא יושב בדאטה סנטר של אחד מספקי השירות, הם: 1. ניהול פרויקט ההקמה של הענן מבחינת החומרה – יש פה מורכבות שהיא לא פשוטה. 2, נושא ניטור המשאבים, Resource Monitoring, ואופטימיזציה של הקצאתם, ו-3. פיתוח תהליכי אוטומציה, כדי שלא כל פיפס קטן יצריך טיפול של מנהל ה-IT. אתה רוצה שהדברים האלה ינוהלו באופן אוטומטי, באמצעות פורטל שירות עצמי ולוח שירותים, Service catalog, נגישים לאנשי ה-IT, למנהלי המחלקות, למשתמשי הקצה, כדי שיוכלו לצרוך שירותים בלי להעסיק את המנמ"ר בניהול ידני, פרטני. לסיסקו, למשל, יש סט של פתרונות כאלה. לדוגמה; מנהל פרויקט פיתוח צריך מעכשיו לעכשיו X ליבות שרתים וירטואליים, S טרה-בייט שטח אחסון, Y גיגה-בייט זיכרון עבודה, Z ערוצי תקשורת, וכו'. אם הדרישה מאושרת על פי נהלי הארגון והתקציב קיים, כמה לחיצות כפתור במסך הפורטל, והוא מקבל את השירותים המבוקשים. זה פשוט.

בועז אביאני, מנהל תחום דטה סנטר בדטה טק פתרונות מתקדמים

בועז אביאני, מנהל תחום דטה סנטר בדטה טק פתרונות מתקדמים

אבל הנושא של Open Stack, פלטפורמת ענן מבוססת תקנים וקוד פתוח בלבד, זה נושא סופר מורכב. בהחלט לא דבר פשוט. אמנם לקוחות רוצים ללכת לכיוון של Open Stack כדי לחסוך בעלויות, כי גם בענן הציבורי, עלויות רישוי התוכנה מצטברות לאורך זמן לרמות מאוד גבוהות. שלא לדבר על כך, שאצל ספקים מסוימים אתה גם נועל את עתידך למערכת קניינית. כשתחליט להשתחרר מהנעילה יתברר לך שדי קשה לצאת מהמקום הזה. מצד שני, כשאתה הולך לענן קוד פתוח, Open Stack, מתחילות השאלות של אבהות ואחריות. עם מי אני מדבר על קשיים? מי נותן לי מידע יישומי בנוגע לפתרונות? וכשאני צריך תמיכה, למי אני פונה? עכשיו באה סיסקו ומציעה תשובות, במסגרת מה שנקרא CVD, Cisco Validated Design, פתרון מומלץ שמישהו כבר פיתח, המומחים שלה עשו את הבדיקות הרלוונטיות והוכיחו שהעסק עובד, ואתה יכול להקים ענן לפי המודל הזה. לדוגמא, לסיסקו יש שת"פ מוצלח עם חברת Red Hat לפתרון שנקרא UCS-Oאופציה שנייה שסיסקו מציעה נקראת MetaPOD, מעין ענן וירטואלי. סיסקו אומרת למעשה, אתה לא רוצה לקנות את החומרה מאתנו, רק להשתמש במוצרי השליטה והבקרה שלנו, אין בעיות. תביא איזה שרתים שאתה רוצה, ומערכת אחסון שמוצאת חן בעיניך, ואנחנו ניתן לך מעטפת פתרונות תקשורת, שזה החלק שסיסקו מובילה בו. מצדנו, אנו מתחייבים להקים לך ענן עובד, תוך 14 יום. ענן Open Stack, בקוד פתוח, במודל שירות, מתומחר בתעריף חודשי, עם כל המשאבים הדרושים לפלטפורמת ניהול ענן בהתאם לצרכים שלך…

 יהודה אלידע: אבל כל המשאבים שלך ובבעלותך.

בועז אביאני:   בוודאי.

יהודה אלידע: זה מודל אופרטיבי נחמד. במקום ללכת למנהל ה-IT, ולהתווכח אתו במשך חצי שנה שייתן לך את מה שאתה רוצה, אתה לוקח מהענן הפרטי את המשאבים הדרושים בשירות עצמי, דרך הפורטל, תוך 15 דקות. זה נחמד מאוד, אבל מה ענני בזה?

אלי מטרה, סמנכ"ל שיווק ומכירות, MedOne

אלי מטרה, סמנכ"ל שיווק ומכירות, MedOne

אלי מטרה: המילה ענן היא מאוד טרנדית. כולם רוכבים על המושג הזה. המינוח "בענן" התפשט מעבר לתשתיות IT. היום הכול זה ענן – ובעצם את מי זה מעניין, איך מתבצעת הקצאת המשאבים? ואיזה מנגנון טכני מאפשר גישה אליהם מנקודת הקצה? השאלה החשובה שדורשת ניתוח זהיר וקבלת החלטות ברמה העסקית היא, מהם מנועי הצמיחה של הארגון? כבר לפני 10 שנים, הרבה מאוד ארגונים הפנימו שדאטה סנטר הוא "אמצעי מאפשר" לתשתית IT, לא מטרה עסקית בפני עצמה. הארגונים צריכים תשתית IT זמינה, שמבטיחה SLA גבוה, משום שהתהליכים העסקיים חייבים להתבצע 24×7. הם יכולים לצאת לדאטה סנטר חיצוני, כדי לקבל את הזמינות הגבוהה כשירות ברמת איכות שלא קל להשיג בדאטה סנטר פרטי ובמחיר כלכלי. בשנים האחרונות, אנחנו מזהים מגמת המשך: החברות מפנימות שתשתית IT היא "מאפשרת אפליקציה". המנמ"ר התקדם לדרגת סמנכ"ל, שיושב בדיוני ההנהלה ומסביר לעמיתיו, שהאפליקציה תחסוך פתיחה של סניף – ושרכישת שירות בענן יכולה לאפשר את המראת האפליקציה מהיום למחר. הוא לא מדבר על שרתים ואחסון, כי זה לא מעניין אותם, רק על המודל העסקי ופוטנציאל הרווח. מבחינת ההנהלה המושג הנכון לענן, הוא Utility Computing. מחשוב כיכולת שנצרכת לפי דרישה ומשולמת לפי צריכה.

יהודה אלידע: המילה utility במקור מתייחסת לשירותים שאתה מקבל כצרכן מתשתית ציבורית…

אלי מטרה:  אכן, כמו חשמל, מים, תקשורת, מדיה אלקטרונית, ושירותים סטנדרטיים אחרים. כשאני זקוק לשירות,  אני תוקע כבל לשקע בקיר ומקבל משאבים לשימושי. סיימתי את צריכת המשאבים, אני מנתק, אני לא משלם על מה שלא דרוש לי ברגע נתון. אני לא מחויב לצרוך, כל עוד אני לא בתוך סף המינימום. זה לא המצב בענן פרטי. כי המודל של ענן פרטי אומר: אל תקנה את החומרה, אנחנו נקנה עבורך את מה שצריך, ונפרוס את המחיר ל-36 תשלומים. זה לא Utility! איפה הזמינות של הענן, איפה הפורטל, איפה היכולת להתמודד בשיאי צריכה חולפים? אנחנו פועלים בשוק הענן הציבורי בישראל כבר משנת 2016, ממוקדים בשוק ה-Enterprise, ואנחנו מזהים את הכאב של המנמ"רים. התקציבים יורדים והם מתנהלים לפי דרישות שיא ורוכשים מערכות שרוב הזמן נמצאות ברמת נצילות נמוכה מאוד. צריכים להתייחס לענן ככלי שנותן לארגון את הזריזות-גמישות להסתגל דינמית לתנאים וצרכים משתנים. זו המומחיות של מפעילי הענן הציבורי. אנחנו לא מדברים עם הלקוחות על הוצאה הונית, Capex, אלא על עלויות תפעול, Opex. על שקל לג'יגה RAM וגם זה רק כשאתה צריך אותו. זה משנה את החשבונאות של שירותי IT.

יוסי דיין, Solution Architect  בחברת APC  ו – C.T.O  בשניידר אלקטריק ישראל

יוסי דיין, Solution Architect בחברת APC ו – C.T.O בשניידר אלקטריק ישראל

יוסי דיין:  אני רוצה להתייחס לנושא עתיד הבינוי של דאטה סנטר חדשים, כפי שעלה בתחילת הדיון. חברת Uptime  עשתה סקר ב-2015, בקרב אלף אתרים בעולם. בסקר עלה כי 74% מאתרי ה- Colocation קיבלו גידול תקציבי  מתוכם 58% קיבלו גידול תקציבי משמעותי, לעומת  ה- Enterprise  שרק 47% מהם קיבלו גידול תקציבי, בהיבטי בינוי דאטה סנטר חדשים במהלך השנה החולפת 45% מה- Colocation  בנו דאטה סנטר חדשים לעומת 18% בלבד ב- Enterprise לגבי השנה הבאה התברר כי 59% מחברות ה- Colocation בסקר מתכננים לבנות דאטה סנטר חדש לעומת 31% בלבד ב- Enterprise  במילים אחרות ניתן לראות כי ישנה מגמת עליה בבניית אתרי Colocation לעומת מגמת ירידה בבניית אתרי Enterprise כלומר הארגונים הגדולים מעדיפים לעבור לגופים חיצוניים היודעים לתמוך בתשתיות כמו שצריך ושזו המומחיות והעיסוק המרכזי שלהם, שניידר אלקטריק כספק פתרונות קצה לקצה של תשתיות פיזיות בתחום דאטה סנטר רואה את המגמה הזאת גם בתחום המכירות, התשתיות שאנו מפתחים עוברות שדרוגים והתאמות מידי שנה תוך שימת דגש מיוחד על חיסכון באנרגיה ויעילות אנרגטית, זאת על מנת להתאים אותם לצרכים המשתנים של עולמות התוכן השונים הן בתחום החומרה השרתים מערכות אחסון וכו' והן בתחומי האפליקציות דוגמת ענן מתוך כוונה  דאגה לסביבה והרצון לחסוך בהוצאות התפעוליות של הארגונים.

אלי מטרה: זה נכון, חברות האנטרפרייז בישראל כמעט ולא בונות דטה סנטר. הן מעדיפות להתארח במתקני דטה סנטר של חברות, שזו ההתמחות שלהם, גמישות תיפעולית של שטח רצפה וחשמל הן מהותיות לאורך 10-15 שנים ועלויות הבנייה הן אסטרונומיות. להמחשה, אנחנו מוסיפים עכשיו גנראטורים לגיבוי אספקת החשמל, 5 מגה-וואט, בכ-60 מיליון שקל.

שלומי הבדלה: אנחנו רואים למעשה 2 מגמות שלא סותרות אלא גדלות במקביל- שימוש בדאטה סנטר חיצוני, ומעבר למשאבים במודל ענן. משרד החינוך היה אחד מהחלוצים בתחום שעבר לענן מלא לפני יותר מ 7 שנים ומספק משאבי ענן ל 4500 בתי ספר בארץ בדאטה סנטר של בזק בינלאומי ומאותו הרגע הוא עסוק באפליקציות ובתוכנות לימוד בתחום החינוך. כבר לפני שנתיים השקנו ענן ציבורי VIRTUL NEST עם אוטומציה מלאה וענן נוסף בינלאומי של RACLSPACE שאנחנו מיישמים ללקוחות בישראל

יהודה אלידע: אבל יש חברות שזה לא ב-Core Business שלהן לבנות – ובכל זאת יש להם בניין משרדים שהם קנו, כי הם החליטו שזה יותר כדאי מאשר לשכור.

אלי ביטון  מנהל השותפים העסקיים שלHDS  (היטאצ'י דאטה סיסטמס) ישראל

אלי ביטון מנהל השותפים העסקיים שלHDS (היטאצ'י דאטה סיסטמס) ישראל

אלי ביטון: אני מייצג בדיון הזה לא רק את החברה שאני עובד בה, אלא את כל הקולגות שלי, אלו הן היצרניות שנותנות פתרון מוכוון תשתית  בעיקרו, והיכן הן נכנסות לתוך הסיפור הזה. כי בגדול, התפיסה המהפכנית של הענן באה "לחסל" את הקיים ולהביא משהו חדש שלא נראה כמותו. אז בואו נראה איפה כל אחד יתפוס את מקומו לטובת הצרכן. כי ענן אינו מטרה, אלא אמצעי לעשות אתו משהו חדש, מה שנקרא היום Digital Transformation. יש ארגונים שרוצים להגיע מפה לשם ורק הענן יכול להביא אותם למטרה, להאיץ את התהליכים העסקיים, לעזור להם לממש את היעדים העסקיים. אנחנו פה כדי להתמקד בתחום הזה של הענן, לברר מה נדרש כדי שהלקוחות שלנו יוכלו להגיע לאן שהם רוצים. אבל מה זה ענן? זה לא מוצר, שאפשר לקנות אותו, לשים באתר הלקוח ולהמשיך למוצר הבא. אנחנו מתחברים לענן בהיבט של שינוי שיטת הצריכה – ולא משנה אם השירות ניתן בדאטה סנטר של הלקוח או לא. בואו נזכור שיש ארגונים שלא יכולים להוציא את המידע החוצה, ויש מידע שחייב להישאר בתחום מדינת ישראל. כאן דאטה סנטרים המקומיים נכנסים לתמונה. אז כל אחד יכול לתרום, זה תלוי בלקוח, ברמת הבשלות שלו הלקוח ואיפה הוא נמצא על מסלול ההתפתחות. חברות ההזנק הקטנות שרצות בענן ציבורי מקצה לקצה, עדיין לא מבינות את כל ההשלכות של הענן הציבורי וזה בסדר כי בדרך כלל בשלב זה של החברה , ענן ציבורי נותן מענה הולם. אנו מאמינים שביום שחברות אלה יגדלו לממדים גדולים , אז יתגלו  מגבלות והוצאות נוספות שאותן הם לא תכננו. לדוגמה, לאחרונה פורסמה ידיעה שאפל מתכוננת לצאת מהענן הציבורי של AWS , וייקח לה "רק" שנתיים וחצי להשתחרר מהחיבוק, והיא תפסיד בתהליך המון כסף.

http://www.bizjournals.com/sanjose/news/2016/02/02/apple-might-dump-amazon-web-services-in-favor-of.html

 הענן זה מקום שנכנסת אליו, אבל אתה לא יודע איך תצא ממנו כשתצטרך להחזיר את השירותים הביתה או לעבור לענן אחר. לכן, אני חושב שספקים מקומיים, ובכלל שיתופי פעולה ברמת המדינה, כן יודעים להביא משהו שהענן הציבורי לא מביא – להראות ללקוח מה יקרה כשהוא כבר לא ירצה את השירות. יש להם מספיק אומץ לבוא, ובחוזה ההתקשרות להתחייב בכתב, מה יקרה כשהוא ירצה לצאת… הענן הציבורי קיים כדי להישאר. גם באנטרפרייז. בנקים יוצאים לסיילספורס, ואי אפשר להילחם בהם. בתור יצרן פתרונות CRM, סיילספורס כאילו מתחרים שלנו. אבל לא ממש, כי אי אפשר לעצור את המגמה ואנו מצטרפים אליה עם סל SaaS משלנו. מהגדרה, אין כזה דבר ענן פרטי לחלוטין. זאת אומרת, אני מאמין שלא יהיו ארגונים שיתבססו רק על ענן פרטי. תמיד יהיו שירותים שהוא יוכל להוציא החוצה ואחרים שלא. התוצאה נקראת ענן היברידי. גם הלקוחות הישראליים, תהיה להם אופציה לבחור, היכן היישומים ירוצו, על איזה תשתית פיזית, ובאיזה מודל כספי. בסופו של התהליך, כל חברה גדולה בישראל, תמצא את מקומה באחת הקואליציות הוורטיקליות של משתמשים, ואלה כנראה יתנקזו בסוף לכדי שלוש, ארבע או חמש חבילות של פתרונות אינטגרטיביים, שביחד יספקו מענה לכל צורכי השוק בישראל.

שרון אוליאר הינו ארכיטקט פתרונות Datacenter, שליטה ובקרה בקבוצת ה-CTO במיקרוסופט ישראל

שרון אוליאר הינו ארכיטקט פתרונות Datacenter, שליטה ובקרה בקבוצת ה-CTO במיקרוסופט ישראל

שרון אוליאר:  אני מסכים עם רב הדברים שנאמרו. בתפיסה של מיקרוסופט, ענן אינו מקום, זו ארכיטקטורה ולכן אפשר ליישם ענן ציבורי, פרטי או משולב (היברידי) עם סטנדרטיים זהים לכולם, שמביאים לידי ביטוי את היתרון לגודל ובכך לחיסכון בעלויות. כשאנחנו מדברים על ענן, אנחנו מדברים בעיקר על אחידות חומרה (של שרתים ותשתיות כגון כבילה) שמובילה לניהול פשוט של התשתיות וניצול נכון יותר של המשאבים.  באמצעות אוטומציה אפשרי ליעל את ניצול המשאבים והניהול עוד יותר.
בנוסף, הכנסת אפליקציות מודרניות שיודעות לנצל תשתית סטנדרטית ומערכות הפעלה מתקדמות כדוגמת
Windows Server 2016 שתצא בקרוב מאפשרות גם הן להוזיל עלויות על ידי שימוש בסטנדרטים כגון
Micro Services and Containers  ב- Windows Server 2016. היתרון לגודל והאחידות מיעלים את השימוש במשאבים ומוזילים עוד יותר את העלויות – ופה היתרון הגדול של מיקרוסופט. אנחנו נותנים פתרון זהה גם לענן הציבורי, גם לאתרי אירוח (hosting)  וגם לחברות פרטיות. כל אחד יכול להקים תשתית Azure Stack שהוא ענן פרטי, על כל חומרה שירצה, הזהה בתפקוד ובשימוש לענן הציבורי של Microsoft  שהוא Azure. הפתרונות של Microsoft  זהים בכל הסביבות ומהווים פתרון שלם מקצה לקצה, זאת בניגוד לבחירה ב-Open Stack שנראה פתוח אך מחייב אותך לבחור ספק תוכנה שישלים את החסרים הרבים שקיימים בפתרון. כלקוח  של Azure Stack אתה יכול לשלם אפס דולר בהתחלה, וככל שאתה צורך יותר, אתה תשלם יותר (pay as you go). זה אחד מהמודלים של שימוש בענן ויש כמובן מודלים נוספים. כאמור, היתרון המהותי, הדבר שמיקרוסופט יודעת לשים על השולחן ואף ספק אחר לא יודע לתת, הוא סטנדרטיזציה מקצה לקצה. זה אותו ענן בדיוק, גם הפרטי וגם הציבורי, עם אותם ממשקי יישומים, אותו פורטל, אותה אוטומציה, אותו תהליך הטמעה בכל סוגי הענן. העבודה של המפתחים מצד אחד ואנשי ה-IT מהצד השני הינה זהה מול הענן הפרטי וגם מול הענן הציבורי, אלו אותם סטנדרטים, אותו המראה ואותה התחושה.

אלי מטרה: אני רוצה קצת להוריד את הענן הזה למטה, לשים את הרגליים על קרקע מוצקה. אנחנו פועלים גם בארץ וגם בחו"ל, אז יש לנו קצת פרספקטיבה בעולם. מה שקורה בארץ, אצלנו, מתחיל לקבל מאפיינים של Hype וזה מסוכן. אני יכול להראות לכם ארגונים במדינת ישראל יישמו פתרונות ענן הכי מתקדמים. אבל האם המנהל שקיבל את ההחלטה שאל את ספק הפתרונות, האם יש באתר שלו מספר הספקות חשמל חלופיות? האם יש לו מספיק גנראטורים ודלק להפעיל אותם עד שחברת החשמל תחדש את האספקה? לא מעט פלטפורמות ענן נפלו בגלל שהחשמל לא היה מגובה ביתירות אובססיבית, והדאטה סנטר הסתמך על חיבור יחיד לרשת החשמל הארצית. וכשהחיבור כשל, כל הענן המפואר הזה, שאמור לשמור על המידע, לא היה שווה דבר. לכן קחו בחשבון, שהסיכויים לעשות את זה נכון בבית הם קטנים, לא משנה מה הטכנולוגיה. יש פה טכנולוגיה בשפע, והכול מגניב כשזה עובד. אבל, מיטב הארגונים נפלו משום אף אחד לא יודע להתייחס לשורה התחתונה במפרט: איך זה מחובר, מאיפה זה מקבל חשמל לעבודה. ומספיק שפעם אחת תהיה בעיה והעסק הזה נופל – וזה קורה לכולם, כולל אמזון הגדולה שהתפארה "אני הכי טובה בעולם"…

יהודה אלידע: האם צריך למסד מנגנון סיווג אתרים, כמו הכוכבים במלונאות: אתה רוצה להיות ענן עם חמישה כוכבים, תראה לנו שיש לך שלוש הספקות חשמל ובונקר עמיד בפני פצצות במשקל חצי טון?

אלי וויימן, סמנכ"ל שיווק ומכירות בחברה לאוטומציה החדשה

אלי וויימן, סמנכ"ל שיווק ומכירות בחברה לאוטומציה החדשה

אלי מטרה: קודם כל, כן, צריך סטנדרטיזציה של דרגות שרידות פיזית וחסינות סייבר. אבל הבעיה היא שבישראל אף אחד לא מתייחס. ולא רק בנוגע לחשמל. אף אחד לא שואל, תראה לי שמקום שלך ראוי לאחסן את הענן הפרטי שלי. הספק שוכר משרדים באיזשהו בניין, בדרך כלל המבנה לא שלו משום שהחיים הרבה יותר פשוטים כשלא צריך לבנות או לקנות נדל"ן. אם היזם לא ישלם חודשיים שכר דירה – מה שקורה לא רק בישראל, בעל הבית יסגור את הדלתות למשרדים, וכל הענן המקסים הזה לא עובד יותר, ולא משנה על מה הוא התחייב ב-SLA.

מיכאל בורשטיין: איך אתה יכול להבטיח שיפור דרמטי בזמינות, אם אותם אנשים שעבדו בדאטה סנטר המסורתי עובדים עכשיו ב-Public Cloud הכי גדול בעולם. והם מפעילים אותו פתרון Storage, אותם מחשבים, אותה התקשורת, ומתמודדים עם אותן תקלות? זה שאתה העברת את האחריות למישהו אחר, לא אומר שאתה יכול לישון בשקט מעכשיו והלאה. כי אם יש תקלה – ותמיד יהיו תקלות – חשוב לך שהעובדים בדאטה סנטר ידעו לטפל בה, ושהם יהיו מומחים ברמה סופר-גבוהה, שיודעים מה לעשות. אנחנו מגייסים אנשים לתחזוקת מערכות קלאסית, ולא פעם טועים. בענן זה הרבה יותר מורכב…

אלי ביטון: מניסיוני, ללקוחות ישראלים עדיין אין מספיק קילומטראז', והם עדיין לא יודעים איך לקנות ענן. הם לא יודעים אילו פרטים יש לקבע ב-SLA, על מה להסתכל כשבודקים את המתקן, או מה חשוב לשמר במקרה של קריסת הענן. קחו לדוגמה את הנהירה לשירות סיילספורס. אף אחד לא יכול להגיד לי מה הטכנולוגיה שרצה מאחור – אבל חוסר הידיעה לא עוצר אף אחד מלהמר על כל הקופה שהשירות הזה יהיה נגיש, זמין ומתפקד בכל זמן וכל מקום שאזדקק לו, שהנתונים שנשמרו לא ייעלמו מסיבה כלשהי, ולעולם לא אשמע התנצלות במקום לקבל שירות. למה? כי יש לסיילספורס יתרונות שעולים כנראה על החסרונות. אבל, לקוח ישראלי שירצה להוציא מערכות לענן מקומי, יכול לבחון בקלות את הספקים המקומיים, לברר עם מי הם הולכים, באיזו קואליציה הם משתתפים, מה מאחורי ה-SLA שהם מתחייבים לו, כמה "תשיעיות" של זמינות רשומות על שמם בשנתיים האחרונות, ולהשתכנע שהוא יכול לישון בשקט בלילה. כי לא מדובר רק בהסרת אחריות, זו שאלה של המשכיות עסקית.

אלי מטרה: כש-MedOne החליטה לבחון הקמת ענן ציבורי ישראלי, נפגשנו עם רוב חברות האנטרפרייז בישראל, שרובן נמנות עם לקוחותינו, לברר מה חושב השוק. המנמ"רים של הארגונים הגדולים אמרו לנו, "הדבר הכי חשוב לנו זה זמינות בלתי מותנת. השבתה מטעם כלשהו לא יכולה להסתכם ביותר מ-52 דקות בשנה" (ערך שקול לזמינות בין 4 ל-5 תשיעיות). אמרנו להן, אבל אין ענן כזה גם לא אצל ספקי הענן הגדולים בעולם, אך הם התעקשו, "זה מתחם הזמינות הנדרש כדי שאנטרפרייז יוכל להעביר מערכות ליבה לענן". רק כשאתה מצליח לחבר את כל הנקודות – להקשיב ללקוח, להבין את האילוצים שלו ולסגור את הפערים בין המצוי להכרחי, רק אז אתה יכול לנסות לעזור לו לישון בשקט.

יהודה אלידע: כשאני רוצה לנסוע לארצות הברית. אני לא קונה מטוס, אני לא שוכר טייסים, אני לא מקים תשתית תחזוקה אווירית. אני קונה כרטיס טיסה. בשביל לקנות כרטיס טיסה, אני הולך ל"ענן" של חברות תעופה, שהמודל העסקי שלהן מבוסס על אספקת שירותי ההטסה לציבור הנוסעים לפי דרישה. כמה מהאנשים האלה בודקים את האמינות של חברות תעופה בעמידה בלו"ז, באי-אובדן מזוודות, את הדגם והגיל הממוצע של המטוסים? אני לא. אבל כן אני יודע באיזה חברות אני לא אטוס. האם זה לא אותו הדבר בבחירת ספק ענן?

משה לסמן:    יהודה, דוגמה מצוינת. מה שאני רוצה להגיד, לא משנה לאיזה סוג ענן אתה הולך, לענן ציבורי, פרטי או לפתרון היברידי, הלקוחות הישראלים כן מעוניינים לדעת איפה הענן הזה נמצא פיזית ואיזה קווי תקשורת מחברים אותם ל-Data Center. כי הם מחשבים את תוחלת השרידות, זמינות חזויה, על פי הנתונים האלה.

מיכאל בורשטיין: זו הרגולציה שמאלצת אותם.

משה לסמן: גם בלי שום קשר לרגולציה, גם לקוח SMB חופשי מרגולציה שפעם לא התעניין בפרטים, היום זמינות המידע חשובה לו. ללקוח SMB, להקים מערכות מידע ולמקם אותם בדאטה סנטר פרטי, זה כמו בשבילך לקנות מטוס במקום לקנות כרטיס. אני רואה יותר ויותר לקוחות, אפילו יותר קטנים מ-SMB, שאומרים, "אין לי מה להשקיע בתשתיות האלו, ובלי שום קשר לשאלה האם אני צורך שירותי ענן, או לא, אני רוצה שהשירותים האלה יהיו על תשתיות חיצוניות. אני רוצה לוודא שהמערכות שלי יהיו זמינות כל הזמן, לפחות ברמת התשתית…

יהודה אלידע: באיזה רמה מסוגל עסק קטן, משרד עורך דין, או רשת קמעונאית קטנה, לקבל תשובה הוגנת לשאלה, כמה אפשר לסמוך על הענן הזה?

יעקב שטוץ, מהנדס מערכות בחברת סיסקו

יעקב שטוץ, מהנדס מערכות בחברת סיסקו

מיכאל בורשטיין: מספיק הוגן להגיד לו, שאפשר לסמוך השירות יותר מאשר על עובד שכיר ממוצע, שהוא מגייס במשכורת נמוכה, ושלא מבין שום דבר בטכנולוגיה…

אלי ביטון: אתה יודע מה התשובה הנכונה? מבחן האלטרנטיבה. מה האלטרנטיבה אם הוא לא ילך לענן? הרי אותו משרד עורכי דין לא חושב לקנות שרתי סיסקו, הוא לא ישקיע באבטחה ברמה של Enterprise, וגם לא בפתרון הגיבוי והמשכיות עסקית הכי טוב שכסף קונה. הוא היה מתפשר על איכות או על זמינות, בתמורה למחיר נמוך שהוא יכול לשלם.

יעקב שטוץ: לא מדויק, כי אני נתקל, לפחות פעם בחודש, בלקוח שהיה פעם סטארט-אפ ועכשיו מחפש דרכים להחזיר את ה-Workloads חזרה מענן לתוך הארגון. הרבה מאלה כשהתחילו בענן בתחילת דרכם, הבינו שבסופו של דבר, העלויות התפעוליות שלהם כצרכני שירות, מסתכמות ביותר ממחיר המימון החד-פעמי הנדרש להקמת Private Cloud אצלם בבית. לכן השאלה שצריכה להישאל היא: אוקי, החלטנו שאנחנו הולכים לענן, לאיזה ענן אנו הולכים? כי ברגע שהלכנו לענן מסוים, אנו נזמין לא רק מכונות וירטואליות ונפחי אחסון, נשלם גם עבור שירותים נוספים, שנדרשים כדי להריץ את האפליקציות בשבילן אנחנו הולכים לענן. אם כך, מאחר וקיימת האפשרות שביום מהימים יתברר לנו שאנו משלמים יותר מדי כסף לשירות וכדאי לעבור לענן אחר, שייתן את אותם שירותים ואותו SLA בחצי מחיר, כדאי אולי לשים מראש איזה שהיא שכבת אבסטרקציה שמאפשרת ניידות קלה בין עננים? מה שמחזיר אותנו לעובדה, שארגוני IT ירצו בסופו של דבר לתפקד כ-Cloud Broker, שיאפשר להם לצרוך שירות במקום שיהיה הכי יעיל וחסכוני להריץ את אותו שרות כמובן, בהתחשבות של החוקיות הארגונית מבחינת אבטח"מ ורגולציות אחרות שלהם נדרשים הלקוחות.

שלומי הבדלה: צריך להפריד בין צרכני SaaS, משרדי עורכי דין, רואי חשבון ועסקים קטנים שמקומם בענן והם אכן נוהרים לענן במסות לבין ארגוני ה-Enterprise שמחפשים בעקרון פתרון Hosting לענן פרטי. רשימת ההמתנה לשטחי אירוח ארוכה ומתארכת כל הזמ,ן בעיקר למתקנים בסטנדרטים טכנולוגיים גבוהים. הלקוחות דורשים מעטפת שירותים מקיפה, מעבר לשטח רצפה ולמזגן. למשל כמויות החשמל האדירות שהיום אנחנו מעמידים לרשות לקוחות אנטרפרייז, מגה-וואטים רבים שאף עו"ד לא יכול לשים אצלו במשרד. נכון, ברמת המשאבים הבסיסיים של המתקן, החשמל והמיזוג והשמירה, לא באמת חשוב לנו מה יושב בתוך הארונות, ענן פרטי או יישום קלאסי. מה שכן ברור, שה-Data Center הישן כבר לא יכול לספק את הדרישות, כאשר כל ארון נזקק ל-10 או 12 קילו-וואט חשמל וערך תואם של קירור.

אלי ביטון: מבחינת הלקוחות, שהארונות לא אצלם תופסים מקום וצורכים חשמל ומיזוג, זה כבר טוב. ומבחינת הספקים, זו ההזדמנות לפתח שוק של Cloud Service Provider כאן בישראל. שכל מי שפעם רק אחסן ללקוח ציוד, מנסה

יורם אסולין, מנהל חטיבת התשתיות של  אוטומציה החדשה.

יורם אסולין, מנהל חטיבת התשתיות של אוטומציה החדשה.

היום לפתוח זרם הכנסות גם משירותי ערך מוסף. להגיד ללקוח, אל תקנה ציוד כדי לשים אותו אצלי. אל תקנה כלום, רק תגיד לי מה אתה רוצה, ואני אשלב את הצורך שלך בדרישה הכוללת של "קואליציות משתמשים". אנחנו מנסים לבנות קואליציות כאלה, שכל שותף מביא את הטוב מתחום ההתמחות שלו. בין השאר, להגיע לספק דאטה סנטר עם המאפיינים הכי טובים שיש, להוסיף את המוצרים שאני מציע כתשתית, וכך להבטיח ללקוח, שירות בזמינות גבוהה, ביצועים גבוהים, התחייבות ל-SLA – משהו שמפעילי הענן הגלובליים לא מוכנים לתת, לא מתחייבים למספרים מפורשים בחוזה משפטי. השיטה שלנו אחרת, כיוון שהיא יותר מתאימה ללקוחות ישראלים.

יורם אסולין: אני רוצה להדגיש עוד נקודה אחת בשבח ה-Privet Cloud. בענן שלי אני מגדיר את אבטחת המידע ואיך לממש אותה. אני שם את ה-Web Application Firewall שבחרתי, את ה-Fortinet שלי, ואת הצ'ק פוינט, כל מה שהתחייבתי מול הלקוחות שלי, שזה השלטון המקומי. אבל כשבאתי לענן הציבורי כגיבוי לענן הפרטי, קיבלתי תשובות לא מספקות בעליל: "את זה אני לא יכול לתת", או "יש בעיה עם השיתוף", "יש בעיה…" אני שומע את ההתפתלות ומזהה את חוסר הבשלות של הארגונים שמתיימרים להציע ענן ציבורי בטוח.

אלי מטרה: כספקי ענן ציבורי אנו רואים בהשקעה שלנו באבטחת מידע פיתוח מקור הכנסה, בהחלט לא הוצאה, בוודאי שלא תקורה, כפי שזו נראית מנקודת השקפה של לקוח. לכן קל לי לשים השקעות הרבה יותר גדולות, משאתה תעשה אצלך בבית. וזה אמור גם לגבי שירות אירוח בדאטה סנטר של MedOne. כשמתעוררת השאלה, לבסס את ה-UPS על שני גנראטורים או עשרה, השיקול שלנו אומר לשים 10 גנראטורים. למה? כי ככל שאני יותר טוב באבטחת זמינות ושרידות, ככה בסיס הלקוחות שלי יותר גדול. יש תקן שנקרא CSA Star, אחד התקנים הכי מחמירים בעולם של אבטחת מידע. אנחנו החברה הישראלית הראשונה שעשתה את ההסמכה לתקן. למה? כי זה מבדל אותנו למול המתחרים, ומייצר הזדמנויות עם לנו לקוחות שעד היום לא בחנו מעבר לענן.

יהודה אלידע: אני רוצה לשאול לגבי החומרה של דאטה סנטר, לאו דווקא בענן: המגמה לעבור מחדרי המחשבים הישנים בתוך הארגון למתקני דאטה סנטר ענקיים חיצוניים, שרובם מארחים עננים, איך היא תשפיע על בחירת הארכיטקטורה ברמת המעבד? האם זה יישאר אינטל? ודבר שני שנעשה רלוונטי יותר ויותר, האם טכנולוגיית הפלאש תשפיע דרמטית על ארכיטקטורת האחסון בדאטה סנטר?

בועז אביאני: מי שראה את תוצאות הרבעונים האחרונים של אינטל, ללא ספק שם לב שיש באמת ירידה במכירות המעבדים למחשבים אישיים. אבל במשפחות המעבדים הרלוונטיות לדאטה סנטר יש לאינטל דווקא שגשוג מאוד רציני. סדרת E5-2600 במשפחת Xeon, לדוגמה, יצאה לשוק ב-2012 עם 8 ליבות מקסימום במעבד. לפני חודשיים יצאה גרסה רביעית של E5 2600, בטכנולוגיה של 14 ננו מטר (משפחת מעבדי Broadwell), שמאפשרת לבנות במעבד עד 22 ליבות. כלומר, בשרת רגיל שיושב במארז בגובה 1U וברוחב של 19 אינטש בלבד אפשר לשבץ זוג מעבדים, 44 ליבות עם אחד וחצי טרה-בייט זיכרון. בארון סטנדרטי אפשר לזווד עשרות שרתים כאלה, שניתן להריץ עליהם כמות מטורפת של מכונות וירטואליות. אני באופן אישי חושב, שאינטל מובילה בפער עצום לעומת המעבדים האחרים.

מיכאל בורשטיין: מה זה מעניין את הלקוח? תכף תגיד לי שהוא גם לדעת איזה דגם של מזגן או צ'ילר מותקן ב-Data Center!

אלי ביטון: אני אגיד לך את מי זה מעניין – את ספקיות הענן. שאולי אם הן ישתמשו בטכנולוגיה אחרת, היא תאפשר להם להוזיל את העלויות לצרכן.

יהודה אלידע: עבור לקוח שעכשיו עובד בסביבה של סאן On Premises, והוא רוצה לעבור לענן, לסביבה של אינטל, זה משפיע או לא משפיע על בחירת האפליקציה?

יורם אסולין: זה משפיע על מי שיש מערכות ישנות, יוניקסים וכל מיני כאלה, הוא בבעיה. פעם גם לי היה מיינפרמים, והעברנו הכול ל-Intel, נגמר הסיפור. ואגב, במהלך הזה עשינו חיסכון גדול.

אלי ביטון: כשאומרים ענן, עבור רוב הספקיות המקומיות, מדובר בוירטואליזציה שזה אומר סביבת אינטל. לקוחות שיש להם AS 400, או עופות מוזרים אחרים, להם יש בעיה לעבור לענן. אנחנו באים מהעולם הפיננסי, שם יש הרבה AS 400, וגם הרבה Mainframe. וזה משהו שיכול לעצור לקוחות מלהתקדם הלאה. יש לקוחות, שמערכות הליבה שלהם נשענות על מערכות חומרה ספציפיות, ולכן הם לא יכולים להוציא את ה-IT מהארגון, כי הם לא ייקחו לענן את ה-AS 40020160515_174443

מיכאל בורשטיין: אבל הם יכולים להפריד. להשאיר את שרת AS400 איפה שהוא נמצא, ואת שאר הדברים לשלוח לענן.

אלי מטרה: זו תפיסה שנקראת היברידית, ואני יכול לתת דוגמה לישימות שלה. לפני כמה חודשים, חברה פיננסית העבירה אחת ממערכות הליבה לתוך הענן שלנו. וזו בשורה ששווה כותרת: חברת אנטרפרייז פיננסית הלכה לענן ציבורי, לאחר בחינה מדוקדקת של נושא אבטחת המידע, זמינות ושרידות, החברה הבינה שהענן הציבורי נותן להם את הגמישות התפעולית והפיננסית שהיא נדרשת לה.

יהודה אלידע: הדבר השני בנוגע לחומרה שרצינו לברר, זה האפקט של כונני פלאש.

משה לסמן: הפלאש יוצר בעיות טכנולוגיות בנושא של קירור. ככל שאתה עובר לננו שרתים, ולכונני פלאש, אתה מפזר יותר אנרגיה ליחידת שטח, באותו ארון זיווד יותר ציוד, שפולט הרבה יותר חום, וזה אתגר בפני עצמו. מפעילי דאטה סנטר מתמחים מסוגלים להתמודד אתו, להבדיל מלקוחות הקצה להם קשה להתמודד כי הם לא בנויים להטמיע את הפתרונות הטכנולוגיים.

יוסי דיין: לנו זה לא משנה מי בקצה, אורח ב-Co-location, ענן פרטי של אנטרפרייז, או כל שימוש אחר. הפתרונות הטכנולוגיים לתשתית הם פתרונות אוניברסליים. מה שכן, הספק צריך להחליט בתחילת הדרך, לאן הוא רוצה להגיע באספקט של צריכת אנרגיה והתייעלות אנרגטית. אבל איך שלא מסתכלים על זה, בסוף הלקוח משלם מכיסו את העלויות השוטפות. לכן אני רוצה להחזיר את הדיון דווקא לשאלה האם צריך לדאוג לכדור הארץ? האם יישמנו כבר את כל הטריקים המעשיים להקטנת צריכת האנרגיה והקירור? אז אני חושב שעדיין לא. אנחנו בתהליך מתמשך לשפר מוצרים ולשפר פתרונות כוללים על מנת להגיע ליעילות אנרגטית מקסימאלית ולאנרגיה ירוקה יותר אבל זהו מסע מתמשך וארוך, עקב בצד אגודל. למעשה, דילמת האנרגיה לא השתנתה. עד 2050 צפוי שהדרישות לאנרגיה יגדלו פי שניים מהקיים כיום, ומצד שני נצטרך להוריד את פליטת גזי החממה לחצי זו צריכה להיות המחויבות של כל המדינות, הארגונים והתאגידים לדורות הבאים אחרינו.20160515_175807 - עותק

ב-2011, פייסבוק התניעה פרויקט שנקרא   COP – Open Compute Project, במטרה להקטין את צריכת האנרגיה בדאטה סנטר  שהמשמעות הישירה היא פחות פליטת גזי חממה לסביבה, כיום הדאטה סנטרים בעולם מהווים כ- 3% מצריכת האנרגיה העולמית ונתון זה הולך וגדל. למיזם הזה הצטרפו כל הגדולים, אינטל, גוגל, אפל, מייקרוסופט, אריקסון, סיסקו לנובו, ועוד. הפרויקט פתוח למעשה לכל המעוניין להשתתף – הן בהיבטי התוכנה והן בהיבטי החומרה. בשורה התחתונה המטרה להביא למערכות דוגמת שרתים, סוויטצ'ים מערכות איחסון וכו' ליעילות אנרגטית מקסימאלית תוך עבודה בסביבה פתוחה דוגמת לינוקס. הפרויקט הזה בסופו של דבר יאפשר לחסוך בעלויות התפעוליות של הדאטה סנטר אך גם יוזיל את עלויות הציודים השונים לאורך הזמן כך ששיקולי עלות בהחלפת ציוד ליעיל יותר יהיו פחות רלבנטיים. שניידר אלקטריק  משתתפת בפרויקט הזה כספקית מערכות אנרגיה, קירור, זיווד והרבה רכבי תשתית פיזית נוספים. לדוגמה, בעולם ה-OCP, מערכת "האל-פסק" ספקי הכוח של הציוד וה –Power Distribution Unit יכנסו אל תוך הארון ויהיו חלק אינטגרלי מהארון, ההזנה לשרתים למשל תעבור מ- AC ל- DC ב-12 וולט, ספקי הכוח לציוד דוגמת שרתים יצאו מתוך השרת עצמו והם יהיו ספקים מרכזיים בתוך הארון מגובי אל פסק שאף הוא יושב בתוך הארון כחלק מתשתית האנרגיה המרכזית וכחלק מהארון הייעודי המותאם לציוד החדש שמפותח בפרויקט כך גם לגבי מערכות האחסון. בשיטה הזאת אנו חוסכים את הפסדי האנרגיה הנובעים מהמרת מתח במערכות אלפסק העובדות בשיטת ההמרה הכפולה מ- AC  ל- DC וההפך וכמובן שמערכות האלפסק בגלל התאמתן לצריכת האופטימאלית של הציוד בארון הייעודי לציוד הזה יהיו הרבה יותר יעילים אנרגית, בנוסף השטח המבוזבז על מערכות אלפסק גדולות והאנרגיה לקירורן תרד משמעותית. בתפיסה ההוליסטית שמיושמת בעיצוב אתר מבוסס  OCP, ראינו שניתן לחסוך כ-25 אחוז מהעלויות  (Capex)   בתשתית החשמל בלבד כאשר נשארים ביתירות של 2N, נובע  מפשטות בתכנון והורדת רכיבים מיותרים ואם עוברים מ- 2N  ל- N בקונפיגורציית OCP ניתן לחסוך 45%.

במקביל אנחנו מפתחים מערכות קירור מים בטמפרטורות גבוהות, שעובדות ב-16-17 מעלות וניצול יעיל יותר של האקלים החיצוני בעיקר בחורף ובלילות הקרים, מתוך ידיעה שכל מעלה חוסכת כ-3-5 אחוז מעלויות הקירור. הטכנולוגיה מוכיחה את עצמה כלכלית בבניית דאטה סנטר חדש, משום שההשקעה ההונית לא גבוהה יותר משמעותית מרכישת מערכות קירור ישנות וההחזר על ההשקעה הוא קצר טווח. זה נכון גם לגבי פרויקטים שבהם משדרגים מערכות. מצנן מים לא מחזיק מעמד 100 שנה, מדי פעם צריך להחליף אותו ואנו מציעים תחליפים יעילים יותר, אשר מקטינים את צריכת החשמל העתידית באחוזים משמעותיים והופכים את ההשקעה לכלכלית תוך מספר שנים בודדות על ידי חסכון משמעותי בעלויות התפעוליות של האתר. הדבר נכון גם לגבי מערכות אלפסק בסביבת הדאטה סנטר הרגיל, סיימנו לפתח סידרה חדשה של מערכות אלפסק (UPS) שמאופיינת ביעילות אנרגטית מעל 99 אחוז, על סוג זה של מערכות רשמנו מספר גדול של פטנטים. המוצרים החדשים הם אמינים במיוחד גם במוד חיסכון: Eco-Mode, כשחלה נפילת חשמל, יודעים להחזיק את הציוד תוך זמן מעבר 0, ממצב Eco למצב מוגן מלא  של המרה כפולה ממערכת האלפסק. פיתוחים אלה ורבים אחרים נוספים של חברת שניידר אלקטריק המשקיעה 5% מתוך סך ההכנסות שלה במחקר ופיתוח נועדו לנצל מקסימאלית את האנרגיה בה אנו משתמשים ולייעל אותה.20160515_182133

שרון אוליאר:  בקשר ליעילות אנרגטית, כן, בהחלט צריך לדאוג לכדור הארץ. מיקרוסופט משקיעה בנושא משאבים רבים בכמה כיוונים, זאת בראיה של חברה גדולה בעלת אחריות חברתית שיכולה להוציא את המשאבים הדרושים לעשות אימפקט. אנו יושבים בהנהלת ארגון ה-  OCP (Open Compute Project), שהוא ארגון שהוקם, בין השאר, על מנת לקדם רעיונות מהפכניים חוסכי אנרגיה. דוגמא נוספת להובלה של מיקרוסופט בנושא הינה ניסוי לבניית דאטה סנטר בתוך צוללת בכדי לקרר את המערכות במי ים. זה משהו שלא התרומם מעבר לניסוי אך מדגים אילו משאבים יכולות חברות גדולות להשקיע על מנת לייעל את ניצול המשאבים הטבעיים המתחדשים. באירלנד, למשל, מיקרוסופט מנצלת את אנרגיית הרוח לקירור. כיוון נוסף בו מיקרוסופט משקיעה היא היעילות האנרגטית של מערכת ההפעלה עצמה. דוגמה לכך היא הטכנולוגיה של קונטיינרים. מיקרוסופט לא המציאה את הטכנולוגיה, אבל כבר במהדורת Windows  Server 2016 התמיכה בטכנולוגיה כלולה. על שרת ממוצע, אפשרי להרים 100 עד 150 קונטיינרים במקום 10 או 15 מכונות וירטואליות, יכולת שכמובן מגבירה מאוד את היעילות הטכנולוגית ומפחיתה את הצורך בשרתים. פיתוח נוסף שקיים עבור
 Windows Server 2016היא גרסת Nano Server (Just Enough OS) אשר מהווה גרסת Windows Server מינימאלית ללא ממשק משתמש, עם שירותים בסיסיים בלבד וצמצום תמיכה בסטנדרטים ישנים. גרסה זו מקטינה עד פי 10 את גודל השטח שתופסת מערכת ההפעלה בדיסק ומקטינה משמעותית את נפח הזיכרון שנדרש עבורה. כל אלו גורמים לצריכת משאבים קטנה ומעלה רבות את יעילות מערכת ההפעלה. פיתוחים אלה נעשים במענה לדרישה של לקוחות להקטין את המשאבים שמערכת ההפעלה צורכת על מנת להשאיר יותר משאבים לניצול האפליקציה.
טכנולוגיה נוספת אשר חוסכת משאבים ב-
Windows Server 2016 היא Storage Space Direct אשר מאפשרת פלטפורמות חומרה מודולאריות, מאוחדות (Converged) וגם היפר-מאוחדות (Hyper-Converged). טכנולוגיה זו מאפשרת לחסוך בקניית בקרי דיסקים יקרים על ידי שימוש בשרתים סטנדרטיים (Windows Server 2016) ובדיסקים סטנדרטיים בתוך השרתים על מנת לקבל יכולות מתקדמות כמו מאגר אחד גדול המאגד את כל הדיסקים תוך יכולת שרידות של המערך כאשר יש תקלה בדיסקים או בשרתים. טכנולוגיות כגון אלו ואחרות אשר מוטמעות
ב-
Windows Server 2016 מוזילות את תשתיות ה- Data Center ומפשטות את ניהולו.

יהודה אלידע: לגבי צוללות, סיפור קטנצ'יק, אמיתי, ששמעתי ממי שהיה בעבר הרחוק מנכ"ל מפעלי ים המלח. הם היו צריכים למפעל בסדום תוספת של 48 מגה-וואט, וחברת החשמל רצתה יותר מדי כסף כדי להוריד קו מתח גבוה חדש מערד למטה. אז הוא פרסם מכרז בינלאומי, לברר מי יוכל לספק לו תחנת כוח יותר בזול. ההצעה הכי אטרקטיבית כספית הגיעה מגנרל בדימוס מהצבא האדום, שהציע לו לקנות צוללת גרעינית מקורקעת ולהעביר את הגרוטאה לחוף ים המלח. הצוללת הרוסית היה כבר חלודה, אסור היה להוריד אותה למים, הוא הסביר, אבל על היבשה, יש בה כל מה שצריך. תחנת כוח גרעינית פרטית בהספק המבוקש ועלויות שוטפות מינימליות.

שלומי הבדלה: דיברנו על PUE ויעילות אנרגטית, אבל היום כבר מסתכלים בתכנונים קדימה, אנו שואלים מאיפה מגיע החשמל ומה מקור האנרגיה? האם זה חשמל שמיוצר בפחם או חשמל מגז טבעי? האם לקנות מאחד השחקנים הקיימים, או שאנחנו בונים את מקור האנרגיה על "שדה ירוק", ואנו נדאג שתהיה לו נצילות אנרגטית טובה. גם כדי שהמצפון הסביבתי שלנו יהיה נקי, וגם כדי שמסחרית נוכל להגיע ל-POE נמוך, וכך לזכות בעסקאות. בצד שני, יש גם את הרגולטור ותקנים מחמירים של רשויות ביטחוניות שדורשים 2 מקורות השנאה שונים מחברת חשמל ועצמאות אנרגטית ל 72 שעות שהקמנו בדאטה סנטר של בזק בינלאומי, ואין למרבית דאטה סנטר בישראל.

יהודה אלידע: אתה לא מהסס להגיד, אנחנו חושבים שאחריות סביבתית היא דבר טוב!20160515_181651

יוסי דיין:        אגב, לפני כמה שבועות, חברות החשמל הגרמניות סבסדו בכסף את הצרכנים כדי שיצרכו יותר חשמל, כי היה להם עודף יצור… אגב, לפני שבוע, עברנו מסוג גז אחד לשני, מה שדרש לשנות את המדחסים ורכיבים אחרים. השקעה לו קטנה. ואיפה ה-ROI אתם שואלים? פשוט, ירדנו מ-15 קילו-וואט צריכת אנרגיה לקירור, ל-9.5 קילו-וואט. הטכנולוגיה השתנתה ולחסוך זה כדאי.

מיכאל בורשטיין: מחיר הציוד אף פעם לא השתנה. התמורה השתנתה. פעם אנשים קנו דיסקים ב-5000 דולר וקיבלו 500 גיגה-בייט אחר כך הם קנו באותם 5000 דולר 50 טרה-בייט. היום הכסף קונה לכם 5 פטה-בייט.

יוסי דיין:        היום אתה צריך לא להשקיע יותר כסף כדי לקבל את האנרגיה הירוקה. אתה לא חייב להשקיע יותר במשהו שחוסך לך אנרגיה. זה באותו כסף. יכול להיות שתמצא צ'ילרים יותר זולים משל שניידר אלקטריק, בסין או במקום אחר. אני כן אומר שבשורה התחתונה, מאחר ואנחנו משקיעים בפיתוח הרבה מאוד משאבים, 5 אחוז בשנה ממחזור של 26 מיליארד אירו, מוצרים שהם יעילים יותר אנרגטית יחסכו לכם הרבה כסף. כשיגיע הזמן להחליף UPS, להחליף גנראטור, או להחליף צ'ילר, כדאי לקנות משהו שהוא יעיל יותר.

אלי מטרה:     היום יש לנו לקוחות שצורכים 20 קילו-וואט, ואפילו 30 קילו-וואט לארון. רק לשלם את חשבון החשמל, זה עשרות אלפי שקלים לחודש לארון. כשאני אומר, 30 קילו-וואט, זה זרם של 120 אמפר לארון אחד – ויש לנו ב-Data Center אלפי ארונות. נכון, רק מעטים צורכים כל כך הרבה אנרגיה, אבל הממוצע הוא לא פחות מ-5 עד 8 מגה-וואט. זה אתגר מאוד גדול, ולא רק בקירור.

בועז אביאני:   הסוגיה של כונני פלאש היא יותר אקוטית לנושא האחסון. הלקוח מאחסן את רוב המידע על דיסקים מגנטיים, אבל רוצה גם מדיה מהירה יותר, שזה אומר כונני פלאש. אבל המדיה הפלאשית, ויסכימו איתי אנשי ה-storage, 20160515_174345אינה אמינה כמו המדיה המגנטית. השחיקה שלה מהירה יותר, ולכן משך החיים של המידע יותר קצר. בנוסף, עוד לא הגיעו גם למצב שהטכנולוגיה הזאת תהיה גם תחרותית במחיר. הקיבולת של מדיה מגנטית, היא הרבה יותר גבוהה לעומת מדיה של SSD, בה המקסימום שתגיע כרגע הוא אחד טרה. אני סבור שפתרונות היברידיים המשלבים מדיה מגנטית ומדיה פלאש לאחסון ,מידע חם" יהיו יותר נפוצות.

אלי ביטון: לדוגמא, כשאתה נכנס לפורטל של ענן ציבורי ומזמין נפח אחסון מסוים, בדרך כלל לא תקבל התחייבות ל-SLA ולכן התשתית עליה השירות ירוץ הינה בהתאם (דיסקים מסתובבים לצורך העניין).  לחלק מהספקיות יש לך אפשרות לרכוש SLA מיוחד עבור " ביצועים גבוהים", שעולה המון-המון כסף, במסגרתו מבטיחים לך שהתשתית תהיה מבוססת פלאש. הפלאש הוא מוצר אחר, מקטלגים אותו בנפרד ומתמחרים אותו הרבה יותר גבוה.

יהודה אלידע: זמננו תם, הדיון לא הושלם, אבל יהיו לנו הזדמנויות נוספות להשלים את החסר. תודה לכל המשתתפים, על הזמן שהקדשתם ללמד אותנו דברים חשובים על ההתפתחויות האחרונות בשוק מרכזי, שהולך ומשתלט על תחום ה-IT הארגוני. תודה בשמי ובשם קוראי המגזין, ולהתראות בענן.

 

 

אודות מערכת ITNEWS מאיר עשת

מנהל/עורך אתר ITNEWS. בוגר כלכלה ומנה"ס באונ' בן גוריון ו- MBA בירושליים. בעבר: כהן כיועץ כלכלי מטעם המדינה בהולנד ובהודו. היה סמנכ"ל שיווק בברדר, משנה למנכ"ל בסטארטאפ TVNGO, מנהל IT מגזין של גלובס בשנתיים האחרונות.