יום שני , אוקטובר 23 2017
מבזקים
דף הבית > חומרות > דיון שולחן עגול: ה-Comeback של החומרה

דיון שולחן עגול: ה-Comeback של החומרה

 

P1520922

 

 

יהודה אלידע: נושא הדיון שלנו החודש הוא מצב שוק החומרה, בעולם ובישראל, לאור הנטייה ההולכת וגוברת של יצרנים גלובליים להעביר את הדגש העסקי לפעילות "שירותית", אם כאסטרטגיה להתמקד בשירותי ענן ואם כתוצאה מהאכזבות ששוק החומרה גרם בעבר – ובמיוחד ה"קומודיזציה" של מחשבים וציוד היקפי, בהם נחתכו שולי הרווח מתחת לרמת הסבילות של ארגונים שלא כל כך מזמן עוד נחשבו ל"בתי יציקה לכסף קל". כפי שכבר התמסד כתבנית קבועה בעולם ה-IT, זו IBM

ד"ר אמיר זיו-אב, הבעלים של חברת זיו-אב הנדסה

ד"ר אמיר זיו-אב, הבעלים של חברת זיו-אב הנדסה

שמובילה את המגמה להתרחק מיצור חומרה. מי שפעם פיתחה וייצרה כמעט כל מוצר בסביבת עיבוד המידע, החל בדיסקים קשיחים וכלה במדפסות שורה, עוד לא הצליחה להשתחרר מהמחנק הפיננסי של המודל הישן ולסגור רבעון ריווחי לאחר שנים של הפסדים תפעוליים. גם HP מחפשת את דרכה, למרות שהמנכ"לית במקרה זה לא מעזה למכור את ליבת יצור החומרה והיא מסתפקת בהפרדה בינה לבין הגוף שירכז את הטיפול בתוכנה ושירותי IT למגזר העסקי. אפילו מייקל דל, האיש שהמציא את המתודה לייצור חומרה בלי להפסיד, החליט להשקיע ברכישת EMC לא משום שזו יודעת לייצר מערכות אחסון, אלא כדי להניח יד על VMware, הכי "חברת תוכנה" שיש.

אבל לפני שנתחיל בדיון עצמו, ברצוננו לאפשר לד"ר אמיר זיו אב להציג אנטי-תזה מנומקת להנחת היסוד הפסימית בנוגע ליכולת של חברות ישראליות להשתתף בשוק החומרה העולמי, ואף להוביל, לשגשג ולהרוויח מפעילות ייצורית. להזכירכם, החברות שהעלו את ההי-טק הישראלי על המפה לפני כ-40 שנה היו יצרני חומרה מובהקים. אלביט ותדיראן, אלסינט וסאיטקס, אל-אופ ואסטרונאוטיקס, העסיקו אלפי עובדים בקווי יצור תעשייתי הרבה לפני ש-ICQ לימדה את היזמים הישראליים על הקלות הבלתי נסבלת של Exit בעולם התוכנה. ובזאת אני מעביר את המיקרופון לאמיר, שיש לו יותר מקלישאות עיתונאיות כדי להחכים אותנו.

ד"ר אמיר זיו אב: אני רוצה לשבור כמה מוסכמות לגבי הפוטנציאל של מדינת ישראל, בהקשר לכושר התחרות בייצור החומרתי. כולנו נוטים לחשוב, שייצור, בעיקר בתחום החומרה, יכול להיות תחרותי רק בסין. בהרבה מאוד מקרים אנחנו לא צודקים באשר לישראל, ואני רוצה לתת כמה דוגמאות;

למשל, אם אני לוקח את החברות המשויכות לתעשיות האלקטרוניקה, כמו אורבוטק, לנדא, HP ישראל, חלקים מרפאל, וחלקים מתעשייה אווירית כמו אלתא, מעל 90 אחוז מעלות הייצור הישירה, הינם פרי של התעשייה המסורתית. מדובר בקווי ייצור שכוללים מכניקה, אופטיקה, חיווט, הרכבות, ויצור מעגלים מודפסים. יתר על כן, אצל אנשים שלא בקיאים בחומר, נהוג לחשוב שהתעשיות המסורתיות הן הפחות חכמות, ויצרניות "הי-טק" הן הכי חכמות. תרשו לי להסתייג מההכללה כי ביכולתי להעיד על קיום המון ידע, חדשנות ותחכום בתעשיות המסורתיות לכאורה. לדוגמה, אם אני מנסה לראות כמה ידע אגור בחברת הי-טק שמפתחת אפליקציות מאוד חכמות ל-iPhone בהרצליה פיתוח, בהשוואה ל"עשות אשקלון" (חברת בת של תע"ש), שבמקרה אני מכיר אותה מבפנים, נדמה לי שנגלה שבעשות אשקלון המייצרת מערכות מכניות קריטיות לבואינג ולאיירבס, צבור יותר ידע מאשר בהרבה מאוד חברות שמזוהות כהי-טק.

בהרבה מאוד מקרים, מקום הייצור אינו קובע את התחרותיות משום שמרכיב עבודת היצור הישירה אינו דומיננטי בעוד מרכיבים לוגיסטיים וניהוליים מכריעים את הכף. לדוגמה, מפעל ישקר בתפן הוא תחרותי בדיוק כמו מתחרה של ישקר בסין, כי כול סעיפי העלות המשמעותיים הינם במחירים בינלאומיים, וההבדל בשכר העבודה הינו זניח. לישקר נכנס חומר גלם, שנרכש בשוק העולמי ויוצא באופן די אוטומטי המוצר הסופי, שנמכר בשוק העולמי ללא השפעה ממשית של מיקום המפעל, היות ועלויות המשלוח זניחות יחסית. כאשר ההשקעות באוטומציה ורובוטיקה הינן קיצוניות כמו בישקר, אין שום חשיבות אם המפעל ממוקם בגרמניה, ביפן, או בסין. זה גם ההסבר למה אפשר לייצר פולקסווגן גולף במקום הכי יקר בעולם, שזה גרמניה, ולמכור אותו במחיר תחרותי לגמרי. כי אם בתחשיב עלויות היצור יש פחות משלושים שעות עבודה ידנית, ממש לא קריטי אם זו עבודה בעלות שכר גרמני, או עלות שעה של פועל במזרח הרחוק.

במקרים רבים, תעשיות הי-טק מקומיות, כמו HP-ישראל, אורבוטק, ואחרות, העבירו חלק מהיצור לסין. בדיעבד, התברר שהנזק גדול מהתועלת וחלק מהם חזרו הביתה. כי לחברות מסוג זה, נקודת האיזון לרווחיות הינה כאשר מחיר המכירה גבוה בערך פי שלושה מעלות היצור הישירה. בגלל מנטאליות של אנשי הרכש, חברות מעבירות את הייצור לסין, ואמנם חוסכים 20% מעלות היצור הישירה המהווה כאמור כשליש ממחיר המכירה אבל הם מסרבלים ומייקרים את שני השלישים הנותרים, מו"פ, תמיכה ביצור, אפליקציות ללקוחות וכו' בהרבה יותר מ-10 אחוז. לדוגמה, במקום שמהנדס יקפוץ לקו הייצור לחצי שעה כדי לכוון מכונה לצורך הזמנה לא סטנדרטית של איזשהו לקוח, הוא נוסע לשבוע לסין. התועלת יצאה בעצם כנזק.

הפוטנציאל של התעשייה הישראלית להשתלב בעולם ייצור החומרה אינו קטן מזה של ארצות תעשייה קלאסיות באירופה, כאמור גם הודות לאוטומציה ורובוטיקה אבל גם ליישום אופטימיזציה בתכנון המוצרים. נפחי הייצור של חברות ההי-טק הישראליות שהתמחו ביצור חומרה, כמו השמות שהזכרתי, נעים סביב כמויות של אלפים בודדים על כל משך החיים של המוצר, ומאות יחידות לשנה לדגם מסוים. לא מדברים על קו הייצור של מאזדה 3. האפשרות לייעל את היצור עם עוד קצת הנדסה היא מאוד גבוהה. השקעת שבועיים או חודשיים עבודה של מהנדס טוב, יכולה להוריד גם 7 אחוז מהעלות הישירה – לעומת הניסיון לשפר את האופטימיזציה של מפעל רכב, שם אפילו השקעת 10 שנות אדם בתהליך לא תוריד חצי אחוז מהעלות של יצור מאזדה 3.

אלי חזן, מנהל תחום מוצרים ופיתוח עסקי, לנובו

אלי חזן, מנהל תחום מוצרים ופיתוח עסקי, לנובו

הדבר האחרון שאני רוצה לומר בהקשר ליצור בישראל נוגע לחינוך הטכנולוגי. כמו שאפקט 8200 נתן דחיפה לתעשיית ההי-טק הלא חומרתית, אנחנו צריכים לעשות קפיצת מדרגה בתעשיות החומרה באמצעות רובוטיקה. אם בתיכונים המקצועיים, במקום 3000 תלמידי רובוטיקה, ילמדו 20 אלף, נחולל אפקט דומה ל-8200. לימודי רובוטיקה רלוונטיים כמעט לכל החברות שעוסקות בחומרה טכנולוגית, כי מדובר בסינתזה של אלקטרוניקה אנלוגית ודיגיטלית, תוכנה ותקשורת, עיבוד קול ותמונה, סנסורים ואופטיקה. למעשה, יצוג לכל ההי-טק החומרתי בישראל. לעניות דעתי, המדינה צריכה לקחת על עצמה, לדחוף הרבה יותר את תחום הרובוטיקה, כי בתוכו אפשר למצוא מקום להרבה חדשנות טכנולוגית, צמיחה עסקית ותעסוקה איכותית.

יהודה אלידע: לאחר ההקדמה המאתגרת של אמיר, ברצוני להחזיר את הדיון לשיח הבאנלי משהו, על מחשבים, ניידים ושולחניים, שרתים ומערכות אחסון. האם נחזור לימים המלהיבים של שנות ה-90' כאשר כל דור חדש של מעבדים, כל מאיץ גרפי המאפשר יצוג פוטו-ריאליסטי, כל דיסק עתיר גיגה-בייטים וכל מסך שופע פיקסלים, נחשבו לפריצות דרך משמעותיות וסיפקו זריקות מרץ עוצמתיות למכירות? למה אנו כבר מתרגשים מכל צעד נוסף בנסיקה הבלתי פוסקת של ביצועים, שלעולם לא יספקו אותנו כל עוד "חוק מור" עובד שעות נוספות במעבדות אינטל ויצרני השבבים ל-PC? האם הטאבלט החלשלוש יכול להיות תחליף לתחנת עבודה אמיתית, או אפילו למכונת משחקים זריזה?

אלי חזן: אתחיל בשאלה האחרונה. התשובה הקצרה היא, ממש לא. הטאבלט הוא מוצר של קבלת אינפורמציה (Input), כלומר, הוא טוב לצריכת אינפורמציה ולא להפקת אינפורמציה, בפלט (Output) הוא הרבה פחות נוח ממחשב, שהרבה יותר קל לעבוד עליו ביישומים בסיסיים כמו אקסל, וורד, ושאר תוכנות Office. טאבלט הוא כלי מצוין לקריאת מיילים, מקסימום לתשובות קצרות. אנחנו לא רואים אותו מחליף את המחשב בשנתיים הקרובות – למרות כל מיני גרסאות היברידיות, שמנסות לשלב טאבלט עם מחשב, ההעדפה ככלי עבודה ב-90 – 95 אחוז מהמקרים תהייה מחשב. היום קיימים פתרונות היברידיים שנותנים מענה כמעט מלא לשני הצרכים השונים, אבל דבר אחד עומד בינם לבין רוב הקונים: המחיר עדיין מאוד גבוה. דרך אגב, המחשב ההיברידי כבר נהיה מסורבל לא פחות ממחשב נייד. הגרסאות שבאמת טובות כמכונות רב תכליתיות הן אלה עם מסך 11.6 או 12 אינטש, לא שונות בגודלן ובמשקלן ממחשב נייד. היתרון היחיד שנותנת התצורה ההיברידית היא שניתן לנתק את המסך …

לנובו משיקה בישראל את PHAB2 Pro – סמרטפון מציאות רבודה ראשון בעולם

עם המציאות הרבודה של ה-PHAB החדש תוכלו לשחק בדומינו וירטואלי על שולחן המטבח, לגדל גור דיגיטלי בחדר השינה ולהילחם בנחילי חייזרים הפולשים לביתכם לנובו משיקה בחודש הבא בישראל את ה-PHAB2 Pro מעורר הציפיות – סמרטפון מציאות רבודה ראשון בעולם מבוסס טכנולוגיית טנגו (Tango). בשונה מכל סמרטפון אחר, כולל ה-PHAB2 Pro מערך של חיישנים ותוכנה מבית גוגל אשר חש וממפה את סביבותיו, ומאפשר למשתמש לחוות חווית מציאות רבודה. באמצעות שימוש באפליקציות מציאות רבודה, סטודנטים יוכלו, למשל, למקם בכיתות הלימוד שלהם דינוזאורים וירטואליים בקנה מידה מדויק ולהעשיר את תהליך הלימוד באמצעות שכבות מציאות רבודה שידגימו את גודלה של החיה הנכחדת. חוויות משחק במציאות רבודה יאפשרו לשחק בדומינו וירטואלי על שולחן המטבח, לגדל גור דיגיטלי בחדר השינה ולהילחם בנחילי חייזרים הפולשים לבית. בעזרת טכנולוגיית טנגו, יוכל ה-PHAB2 Pro לשנות את הדרך בה אנשים חושבים על מיפוי 15_Phab2_Pro_Color_Optionשטחים בתוך בניינים, וזאת כדי ליצור חוויות כדוגמת סיורי מציאות רבודה במוזיאונים. משתמשים יוכלו להיעזר ב-PHAB2 Pro, כדי לעצב מחדש את בתיהם על ידי יצירת הצגה ויזואלית של רהיטים אמיתיים בחדרי המגורים, מטבחים או שאר חדרי הבית. הם יוכלו למנף את טכנולוגיית טנגו כדי למדוד שטחים ולראות באופן ויזואלי כיצד מוצרים כמו מוצרי חשמל ואביזרי עיצוב, או חומרים כמו משטחים, ישתלבו זה עם זה ביחד בחלל. הטכנולוגיה שמאחורי טנגו שלוש טכנולוגיות מפיחות חיים בטכנולוגיית טנגו: מעקב תנועה, תפיסת עומק ולימוד השטח. באמצעות מעקב התנועה רואה 'העין' של PHAB2 Pro את המיקום שלה בתלת-ממד. לימוד השטח 'אומר' לטלפון החכם מה מיקומו. תפיסת העומק מנתחת את צורת העולם שמסביב על ידי איתור משטחים ומכשולים. ובפעם הראשונה אי פעם, הטלפון החכם שלכם יוכל להבין וליצור ויזואליזציה של הסביבה והעצמים שמקיפים אתכם באמצעות חיישנים שמבצעים יותר מ-250,000 מדידות בשנייה. טנגו אמנם הופך את PHAB2 Pro לייחודי, אבל המכשיר בולט גם בזכות עצמו כסמרטפון פרימיום. את העוצמה הוא מקבל ממעבד ה-Snapdragon 652 של קוואלקום, שמציע שילוב יעיל של חומרה וכוח עיבוד ומשלב חותמת זמן עבור כל נתוני החיישנים המתקבלים בו זמנית ממספר חיישני מצלמה, מחיישן התאוצה ומהג'ירוסקופ, כשהתוצאה היא חוויית מציאות רבודה חלקה, עם שכבות גרפיקה תלת ממדיות של מציאות רבודה אשר משתלבות באופן טבעי עם הסביבה הפיזית. ה-PHAB2 Pro מציע את טכנולוגיית Dolby Audio Capture 5.1 עם יכולות Dolby Atmos. בזמן הצפייה בתכנים שתומכים ב-Dolby Atmos, יחוש המשתמש, כשהוא חבוש באוזניות, כאילו הוא נמצא בעיצומה של הפעילות המוצגת על המסך. ה-PHAB2 Pro מצויד במסך בגודל 6.4 אינץ' עם תצוגה חדה ברזולוציית QHD (2560×1440 פיקסלים), שיכולה למקסם את איכות התמונה תוך התייחסות לתוכן ולתאורה הסביבתית. מצב המציאות הרבודה של PHAB2 מאפשר למשתמשים ליצור תמונות וסרטוני וידאו ייחודיים על ידי שילוב של אפקטים כמו רקעים וירטואליים או אנימציות מעל לתמונות – מושלם לשיתוף בסנפצ'אט, לשיתוף פייסבוק או אינסטגרם. ה-PHAB2 Pro יהיה זמין החל מספטמבר 2016

יהודה אלידע: וכך אפשר לגנוב אותו בחלקים.

ניב יוסיפון סמנכ"ל סחר ומנהל פעילות Toshiba בחברת מפעיל.

ניב יוסיפון סמנכ"ל סחר ומנהל פעילות Toshiba בחברת מפעיל.

אלי חזן: כן אפשר לגנוב אותו בחלקים, בדיוק. וכמו תמיד חוק מרפי מחכה לך בפינה. וכשאתה כן צריך את המקלדת, מתברר השארת אותה במקום אחר.

ניב יוסיפון: טושיבה, לפני כחצי שנה , יצאה מהשוק הצרכני הפרטי. טושיבה  מתמקדת היום בעולמות עסקיים לחלוטין והרחיבה את ליין המוצרים שלה במטרה לתת מענה לכל תפקיד בארגון, ואני בהחלט מצטרף למה שאלי אומר, כאשר מדובר במוצר אשר נועד לעבודה, ההעדפה הברורה היא למחשב נייד, במיוחד   בעבודה עם יישומי Office, זה מה ש-90 אחוז מהקונים צריכים. הנתח של מוצרים היברידיים, למרות שאנו מרגישים שהולך וגדל, נשאר "נישתי". אלה מוצרים שנועדו לקהל יעד ספציפי, אנשים שצריכים מוצר קטן , שגם מתפרק, ואז קל לצאת אתו מהמשרד, ולחזור אתו לשולחן העבודה בקליק. ה Z20 של טושיבה זכה בהמון פרסים בשל המשקל, העיצוב והאיכות אבל הוא עדיין מוצר נישה בשל היותו מחשב נייד ניתק. כיום למחשבים ניידים במגזר העסקי עדיין אין תחליף, אין טאבלט שיכול להחליף אותם ברמה של יעילות העבודה, וכיום אנחנו מכוונים לפתרון שמביא את המוצר האופטימלי ללקוח העסקי. מוצר אשר בנוי ומותאם לצרכים המדויקים שלו. אני ממש רואה איך הטכנולוגיה/החומרה משנים, מטייבים ומקלים על תהליכי עבודה: למשל לקוח שעובד  גם מחוץ למשרד וזקוק למחשב נייד, לעבודה בשמש ישירה, באור יום מלא.  אותו לקוח זקוק  למחשב בעל מסך מיוחד. אנחנו במפעיל, נתאים לאותו לקוח מחשב שעונה לצורך הזה. או למשל, פתרון היברידי, 2-in-1, שפקחי תנועה החלו להשתמש בו, בשטח ובמשרד. המחשב ניתק ומתפרק למסך 12.5 אינטש שאפשר לעבוד איתו בשמש מלאה ומכיוון שמשקלו רק 700 גרם קל מאוד להתנייד איתו, החלק השני כולל מקלדת שולחנית אותה ניתן  לעגן בתחנה הנשארת במשרד לכל אחד מהחלקים סוללה של כ9 שעות. כשמגיעים למשרד לאחר יום של ניטור ורישום דוחות, להשלים את העבודה המשרדית, פשוט מחברים אותו למקלדת ולרשת המשרדית, ודרכה למדפסות ולנתבי האינטרנט. זהו פתרון עסקי אמיתי העונה על צורך, למרות שהוא נראה כטאבלט כאשר אינו מחובר למקלדת שלו . פקחי בנייה גם הם קהל יעד לפתרון כזה,  רוב הזמן עובדים  בחוץ, פותחים באמצעותו תכניות בנייה (גרמושקות) שלמות, על מסך 12.5 אינטש, קריאות באור יום מלא. המסך מותאם לתנאי עבודה קשוחים, בעל דיסק SSD  יציב מאוד הרגיש לנפילות וללא חלקים נעים, אטום למים ולאבק, שיכול לעבוד יום שלם ללא חיבור לשקע חשמל. מוצרים כאלה אין להם תחליף, והשוק שלהם הולך וגדל וכן, בעקבות הכניסה Windows 10  לארגונים, מערכת שמאפשרת ניצול האינטראקציה במגע (Touch). לעומת זאת, בשוק הצרכני קשה מאוד להרוויח כי הוא מאוד צפוף. כל המוצרים מיוצרים בסין, כל המותגים מיוצרים באותם מפעלים, והתחרות היא על סנטים בודדים. טושיבה החליטה לוותר על תחרות בתנאים האלה, כי כדי לשמר ערך של מותג אתה צריך להשקיע יותר מסנטים בודדים.

אורן לוי מנהל פתרונות מוצרי קליינט למגזר העסקי בדל

אורן לוי מנהל פתרונות מוצרי קליינט למגזר העסקי בדל

יהודה אלידע: ובשוק הצרכני, למילה מותג אין משמעות יותר?

אלי חזן: להיפך. בשוק הצרכני לא נמכרים היום בכלל מוצרים שאינם ממותגים. יש פה מנעד אסטרטגיות עסקיות של היצרנים. טושיבה בחרה באסטרטגיה מכוונת עסקים ואילו לנובו בחרה באסטרטגיה שאומרת שאם נתאים את קו המוצרים לצרכנים, הם יבואו בהמוניהם ואיתם הרווחיות, למרות התחרות. וזה עובד.

אורן לוי: אנחנו, Dell ישראל, מבצעים  כל הזמן סקרי שוק, גם בשוק הצרכני, גם בשוק העסקי ומתמקדים במקומות שיש לנו ערך מוסף ייחודי. השוק העסקי, בסופו של דבר הולך לכיוון של פתרונות. לא מדברים על חומרה בלבד, וכך אנחנו מאפיינים את היישום ונותנים לו פתרון. במדינתנו הקטנה, כול השווקים קשים. גם במגזר העסקי. לראייה; לנובו זכתה במכרז החשכ"ל על ידי הכנסת יד עמוק לכיס. למכור מתחת למחיר העלות, זה מאוד-מאוד קשה וכואב לכולנו. כי ההשפעה של המהלך הזה, מקרינה גם על השוק הלא ממשלתי מבחינת רמת המחירים, הייתי מצפה מהיצרנים, השותפים והלקוח לקחת אחריות בנושא ולא להביא את השוק למצב בו אחד משרשרת הספקים מפסיד, מצב שלא יכול להחזיק לאורך זמן.

אבל באבחנה הטכנית בין מחשב צרכני לעסקי הגבולות מטשטשים בהרבה נקודות. אלה לא מוצרים בלתי תחליפיים. אנשים יודעים לקחת מחשב עסקי, שמתאים להם בעבודה, ולהשתמש בו גם כמחשב ביתי – כי יש רצון לעשות קונסולידציה למכשיר אחד. היום כל אחד משחק עם מספר מכשירים. יש לו מחשב בעבודה, שלפעמים גם מחליף את ה-PC בבית, ובנוסף מחשב נייד, טלפון חכם וגם טאבלט, מכשירים שיש הרבה חפיפה ביניהם. המשתמשים מנסים כל הזמן לעשות קונסולידציה.

P1530004יהודה אלידע: אבל אלה אנשים שונים שקונים. את המחשב העסקי קונה מנהל רכש, והדבר האחרון שאכפת לו זה, שתוכל לקחת את המחשב הביתה. ואת הטאבלט אתה רואה בעיקר כ-BYOD.

אורן לוי: יש הזנה הדדית בין הסגמנטים. למשל, כשאני עובד בחברה מסוימת, רואה מה רוכשים עבור החברה, עם הזמן מבין כי הבחירה מוצלחת, אני אקנה את המותג הזה גם ברכישה פרטית, כצרכן בחוץ. יש השפעה גם לתנאי השירות השונים בשווקים השונים. אתה רוצה שירות מהיום למחר בבית הלקוח, או לחילופין – האם תסכים שיבואו וייקחו אותו לתיקון מעבדה, שימשך 3-4 ימים לפני שיחזירו לך אותו? ממש לא. מתודת השירות במגזר העסקי שונה, ודווקא לה יש הרבה יתרונות לעומת המקובל בשוק הצרכני.

יהודה אלידע: אבל זה עולה לא מעט כסף.

אורן לוי: אנחנו כצרכנים, שעובדים בהייטק ומקבלים במקום העבודה מחשב מותג, מוכנים לשלם את האקסטרה גם ברכישת מחשב ביתי, כי אנחנו רגילים לרמת שירות גבוהה, ויודעים להעריך את שוויה.

אמיר זיו אב:   כל ניתוח, בסופו של דבר, מסתכם בשורה תחתונה אחת – יתרון יחסי. ומי שיש לו יתרון יחסי, מנצח בזירה שהוא בוחר להתמודד בה. יש כאלה שיודעים לנצח בשוק של מוצרים סופר-המוניים, בדרך כלל על יתרון מחיר, ויש כאלה שיודעים לנצח בשוק אליטיסטי, כמו טושיבה, הודות לאיכויות מיוחדות.

ניב יוסיפון: מחשב טושיבה, נתפס כמוצר שהוא קצת יותר יקר, כל מותג מחפש את היתרון היחסי שלו ומתמקד בו. לדוגמה, אחד הדברים המיוחדים אצלנו בטושיבה הוא שה-BIOS של המחשבים הניידים מיוצר בטושיבה בבית.  טושיבה היא החברה היחידה בעולם היום, שמייצרת BIOS  בעצמה  היתרון הוא ברמת האבטחה הגבוהה של המידע הנמצא במחשב כל שאר המותגים משתמשים ברכיב BIOS OEM היוצר הרבה מאוד בעיות אבטחה לארגונים אשר זקוקים לרמת אבטחה גבוהה של מסדי הנתונים. יתרון יחסי משמעותי נוסף של טושיבה הוא הייצור ובקרת האיכות הקפדנית במפעלים שבבעלותה המלאה, לכן כאשר מדובר בחומרה, טושיבה יכלה להתחייב על תכנית אחריות החזקה בעולם לליין העסקי שלה. התוכנית נקראת RG  – כל תקלת חומרה שתקרה במחשב בשנה הראשונה, תזכה את הרוכש בהחזר כספי מלא של סכום הקניה וכמו כן, המחשב שברשותו יתוקן ויוחזר לו. כיוון שהמחשבים כולם עוברים מבחני  HALTקפדניים בגרמניה ורכיבי החומרה הם הטובים בשוק, טושיבה יכולה להבטיח זאת. זהו יתרון בולט שאנו משתמשים בו כדי לתת ללקוח שלנו שקט עסקי וביטחון בעבודה.

יהודה אלידע: למה? אני לא מבין מה מיוחד ביצור צ'יפ ROM מתוכנת מראש, שפתרו את הבאגים שלו לפני 20 שנה בערך.

ניב יוסיפון: אתה רוצה לדעת למה חשוב לייצר אותו, איפה זה נותן יתרון?

יהודה אלידע: כן.

מפעיל מוכיחה הלכה למעשה: יש חדשנות בעולם החומרה!

ה zero client החדש של טושיבה לאבטחה מושלמת מכל מקום בעולם

ה zero client החדש של טושיבה לאבטחה מושלמת מכל מקום בעולם

ניסיון של 75 שנה לימד את חברת מפעיל להישאר עם יד על הדופק. כחלק מאסטרטגית היערכותה לעולם המשתנה ללא הרף, משקיעה מפעיל משאבים רבים בלימוד צורכי הלקוחות, החדרת טכנולוגיות חדשות והטמעת פתרונות חדשניים בכל תחומי פעילותה.

משנים את עולם האחריות למחשבים ניידים עם תכנית Reliability Guarantee טושיבה ומפעיל יוצאות בבשורה צרכנית חדשה המעניקה אחריות מהפכנית ובלעדית ללקוחות החברה. במסגרתה, לקוח הנתקל בבעיית חומרה במהלך השנה הראשונה, מקבל החזר כספי הכולל גם את תיקון המחשב וגם את עלות רכישת המחשב הנייד. אחריות חסרת תקדים זו אינה מפתיעה כשמדובר בטושיבה:

  •  טושיבה ידועה כחלוצה ופורצת דרך מפיתוח הלפטופ המסחרי הראשון ועד מכשיר ה DVD הראשון, הטאבלט הדק והקל ביותר ועוד.
  •  לחברה ביטחון מלא באיכות ואמינות מוצריה: כל המחשבים העסקיים מיוצרים במפעלי טושיבה ביפן ועוברים תהליכי בקרה קפדניים
  •  המחשבים עומדים בתקן HALT המחמיר לבחינת עמידות קור, חום, עומס עבודה, נפילות וזעזועים
  •  ממבחני failure אירופיים עולה כי אחוז המוצרים הפגומים בטושיבה הינו שליש מזה של מתחרותיה.

מתחייבים לניידות ואבטחת מידע מושלמת עם פתרון ה- Zero Client החדשני אבטחת מידע הינו אחד הנושאים המאתגרים והחשובים ביותר בעולם התחרותי. בזכות העליונות הטכנולוגית של טושיבה, הצליחה החברה לפתח פתרון מושלם להתמודדות עם ניידות וחומרים רגישים: ה zero client, מחשב נייד נטול מידע, ללא מערכת הפעלה וללא דיסק. באמצעות ה zero client, המשווק ע"י מפעיל, מתחברים המשתמשים לתשתיות הארגון בענן ועובדים על כל יישומי הארגון, כאשר המחשב עצמו נשאר סוג של "גולם" ריק. פיתוח המוצר התאפשר בזכות ה bios הייחודי, המיוצר ע"י טושיבה בעצמה ומוגן, בשל כך מפני חדירות וירוסים או פריצות אבטחה. ה bios השמור של טושיבה הוא "הנוסחה הסודית" שלה המעניקה ללקוחות שקיפות, שליטה, בקרה ושקט נפשי.

מפיצים את בשורת תלת המימד למגוון שווקים: מהתעשייה הביטחונית ועד בתי ספר עולם מדפסות התלת מימד, שהיה בעבר נחלתם של בודדים, פונה כיום לקהלים רחבים. חברת מפעיל מציעה מגוון מדפסות תלת מימד מתקדמות מהיצרניות המובילות בעולם המיועדות ליישומים שונים: אדריכלות, הנדסה, עיצוב מוצר, תכשיטנות וחינוך.

מניעים את עולם הדפוס המקצועי קדימה עם מדפסות בפורמט רחב: מפעיל פועלת להחדרת מנועי צמיחה חדשים על מנת לענות לאתגרי הדפוס המקצועי. בתחום המדפסות בפורמט רחב משווקת מפעיל מערכות של החברות המובילות בעולם: Ricoh, Hp, Kip  המבוססות על טכנולוגיות שונות: לטקס,  הזרקת דיו ולייזר. המדפסות מיועדות לבתי דפוס ומכוני העתקות, להרחבת סל המוצרים, העמקת המכירה, צמצום עלויות וקיצור זמני אספקה והן משמשות להדפסת שרטוטים טכניים, מפות, שלטי חוצות ומוצרי פרסום וכן למיתוג מבנים, משרדים, רכבים ונקודות מכירה.

מפעיל מתמחה מעל 75 שנה בתפירת פתרונות חדשניים בתחומי ההדמיה, הדפוס המקצועי,  המחשוב והתלת מימד.

חברת הבת של מפעיל, א.נין נון, נותנת מענה כולל לכל צרכי המחשוב וההדפסה של העסקים המובילים בארץ.  

 

ניב יוסיפון: טושיבה פיתחה מוצר שהוא בעצם פתרון, בשם  Zero Client, כשמו כן הוא, אפס שטח אחסון ואפס מערכת הפעלה. הפתרון יושב פיזית על פלטפורמה של מחשב נייד עסקי אבל אין בו דיסק, ואינו נזקק למערכת הפעלה. זהו הפתרון הראשון בעולם שבו אנו מציגים מחשב נייד עם אפס יכולת אחסון ו100% אבטחה. בעצם, אין בו כלום מלבד מנוע חישוב ומערכת תצוגה אינטראקטיבית. הוא יודע לתקשר עם מערכת VDI (תחנת עבודה וירטואלית, תוכנת "טרמינל" שרצה על השרת) ישירות מה-BIOS. ארגון ביטחוני, או ארגון שלא רוצה להשאיר זכר למידע מחוץ למערכת האחסון המרכזית, לא על דיסק, לא על דיסק קשיח ולא באיזה Flash קטן, יכול לסמוך על Zero Client. גם אם גונבים את המחשב מחדר במלון, אין עליו כלום.

אורן לוי: כן, אבל כדי לעבוד אתה חייב להיות מחובר לענן.

ניב יוסיפון: אתה צודק. , כל העבודה היא על תשתיות הארגון בענן ודרך מערכת ה VDI, אבל יש הבדל בין עבודה על פלטפורמת חומרה שאין לה מערכת הפעלה ולא זיכרון פנימי, לבין פלטפורמה שבעצם אין לה הגנה אמיתית, כי הדיסק נמצא בפנים, ובאופן טבעי, שומרים עליו קבצים ,  קטן ככל שיהיה, עדיין מהווה סכנה. ארגון ביטחוני או פיננסי, תעשיות ביטחוניות, ,, בנקים, עבורם ה- Zero Client הוא תחנת עבודה שלא יכולה להפוך לסוס טרויאני בשום מקרה.

אבנר פליגמן מומחה פתרונות שרתים, דל

אבנר פליגמן מומחה פתרונות שרתים, דל

אלי חזן: החוליה החלשה היא בכלל לא בחומרה. החוליה החלשה היא עדיין בענן, ולכן תעשיות ביטחוניות ובנקים לא עובדים בענן…

ניב יוסיפון: זה לא מדויק. ארגונים רבים וטובים כבר עברו מזמן לעבודה בענן. תלוי כמובן איזה ענן, ואיזו מערכת VDI וירטואלית יש לארגון. ה-BIOS מאוד קריטי כשמדובר במערכות כאלה, כך שכאשר אתה מייצר אותו בעצמך, אתה יודע מה יש בו. ואם לא, ארגונים רציניים לא יעזו להכניס מחשבים שלא ברור מה יש ב-BIOS שלהם. הפתרון של טושיבה יודע לעבוד עם כל VDI. זהו יתרון עצום. הארגון לא צרך להתאים את עצמו, טושיבה מתאימה את עצמה אליו.

יהודה אלידע: נעבור ברשותכם לשאלה השנייה, שגם היא בעצם נושא פתוח לדיון, הפעם עם דגש על תחנות עבודה ושרתים, שזה אפילו יותר משעמם. או יותר נכון, לא באופנה, מאשר מחשבים ניידים. האם יש עדיין איזשהו יצרן שיכול להגיד, כן, המוצר שלי שונה, יותר מתאים לטכנולוגיה הנוכחית בתחום תחנות העבודה? ודבר שני, בתחום השרתים, האם מישהו יודע בכלל איזה שרתים משרתים אותו, או שזה לא אכפת לנו? כי ממילא יצאנו לענן, ושמה רק האל יודע מי נמצא בתשתיות.

אבנר פליגמן:  תלוי את מי אתה שואל. אם אתה שואל את מנהלי ה-IT, אז מן הסתם מעניין אותם להתאים את השרת לאפליקציה. סוג המעבד, כמות הזיכרון  האם נידרש שימוש בדיסקים מהירים מסוג SSD האם הם יכולים לעבוד עליו ביישומים קריטיים בלי תקלות? ואם יש תקלות, איך לפתור אותן ולהתאושש בצורה מהירה יותר? יש המון פרמטרים לדברים האלה.

יהודה אלידע: וזה תלוי מותג? יש משהו שאתה משיג, אם אתה קונה שרת מ-Dell ולא מ-HP, או ההיפך?

אבנר פליגמן:  אבל המעטפת שונה, ותוכנות הניהול שונים. ב-Dell אנחנו משתדלים יותר, מעטפת ניהול יותר אינטגרטיבית, שמתחברת ליותר רכיבים אחרים ב-Data Center. הערך המוסף הוא שעושה את ההבדל בין החברות. לדוגמה, היום כל השרתים נמצאים בדאטה סנטרים כאלה ואחרים – תקרא להם ענן ציבורי או On Premises, אבל אתה עדיין צריך לנהל ולתחזק אותם. אם אתה מקבל כלים לניהול ותחזוקה

אחינועם בן נון, מנהל מוצר דל יעל פתרונות

אבינועם בן נון, מנהל מוצר דל יעל פתרונות

שחוסכים לך זמן , זה נותן לך ערך ו-TCO גבוהה יותר.

יהודה אלידע: … ברור, אבל האם מיתוג החומרה באמת משמעותי? האם, כשאני הולך לקנות שרת, אני צריך לבדוק אצל הרבה יצרנים מי מהם נותן שרת יותר טוב? פעם זה היה קריטי. היום, כשהבחירה המועדפת היא לרכוש שירות IaaS או PaaS, אין אפילו את מי לשאול!

אבינועם בן נון: אכן, הגיע הזמן לדבר על ה-SSD, היתרונות של אחסון בכונני מצב מוצק. נכחתי פעם באיזשהו הדגמה של אינטל, שהשוותה ביצועים של שלושה מחשבים בתצורות i3, i5 ו-i7. המציג ציפה ש-i7 יגמור ראשון, ונאלץ לקבור את פניו עמוק בידיו כאשר ה-i3 היה הראשון. זה היה הדיסק, ה-SSD, שהכריע את המוצרים. דיסק מצב מוצק מהווה קפיצת מדרגה בתחום הביצועים, אבל כמעט לא תמצאו אותו במחשב ביתי, רק במחשב עסקי שמחירו אלף עד אלפיים דולר. הצרכן הביתי מוכן לשלם בין 600 ל-800 דולר, להסתפק בשנת אחריות אחת, ולוותר על מאפיינים יקרים יחסית, כמו SSD. יש כן בידול במוצרים. בעיקר הדגש על שימור ההשקעה של הארגונים בסביבת העבודה. למשל, אורך החיים של תחנות העגינה. קו המחשבה שמנחה כל יצרן הפועל מול השוק העסקי, הוא, ברגע שכבשת את הלקוח, אל תיתן לו סיבות להסתכל אחורה.

ניב יוסיפון:     אני מצטרף למה שאתה אומר. שכשארגון מתחיל לרכוש מחשבים, והוא קונה  גם תחנות עגינה, מסכים, כבלים, מדפסות ועזרים לשולחן העבודה, וכולם מתאימים לאותה תחנת עגינה – זה יתרון גדול למנהל ה-IT. תחנת העגינה של טושיבה מתאימה לכל סוגי המחשבים שלה. כמו גם, לכבלי הטעינה והשנאים.  זהו יתרון עצום למחלקת IT בארגונים.

אורן לוי: ואל נשכח כי עולם המשתמש כל הזמן משתנה בעשור האחרון, לדוגמא מקום במשרד המוקצה לכל עובד קטן ב-59 אחוזים, אנחנו עובדים יותר מהבית, ולכן צריך לאפשר לעובד לקחת את המחשב לבית. אני אישית יותר מתחבר לנושא השירות, כי "שירות מוכר" זה יותר מסלוגן חזק. וספקים נלחמים על מקומם בסולם הזה בכל זמן. אם אני בא למוסד להציע פתרון, המכירה הבאה שלי מתחילה אחרי שסגרתי את חוזה המכירה ונמשכת כול יום במהלך שלוש השנים הקרובות של שירות טוב ושביעות רצון לקוח. בסופו של דבר, השירות הוא זה שמוכר.

ד"ר אמיר זיו אב: איכות השירות הולכת והופכת לבידול העיקרי בין יצרנים. ככל שעובר הזמן, המוצרים נהיים יותר ויותר אופטימאליים ולכן גם יותר דומים. הבידול שניתן להשיג מתמקד באיכות וברמת הביטחון של היצרן באיכות אשר מתבטאת גם בשירות ובאחריות. נניח שהאחריות המורחבת שאתה נותן ללקוח תגרום שתחזיר כסף לאחד מכל 50 קוני מחשבים, אבל בגלל הרמה הזאת והיתרון המבדל של המותג, אתה יכול לגבות כנראה יותר מ-2 אחוז במכירה, כדאי, לא?

יהודה אלידע: ואני עדיין לא הצלחתי להבין, האם אני צריך לחפש מותג כשאני רוצה לקנות שרת, או שאני צריך לחפש שירות? אין סיבה שהשירות והיצור יגיעו מאותו מותג. האסיאתים מצטיינים ביצור, אבל את השירות אני מקבל מחברה מקומית. אז למה שזו לא תהייה חברת שירותי IT ולא יבואנית חומרה?

שי צור מנכ"לית חברת א נין נון , חברת בת של מפעיל

שי צור מנכ"לית חברת א נין נון , חברת בת של מפעיל

אורן לוי:         לשירות טוב יש את הגב של היצרן – מותג עצמו, שהוא גורם מאוד חשוב בקביעת הפרמטרים של איכות השירות. הוא זה שמוביל את המודעות לאיכות בדעת קהל, כי בסופו של דבר, במקרה של תקלה, המשווק עצמו לא יוכל לספוג נזק כספי, למשל, להחליף את שרת או מחשב עם תקלות חוזרות. הוונדור יכול לעמוד בזה, ולעשות את מה שצריך. אתה צריך וונדור חזק עם שירות טוב כגיבויי וזה מה שאנו עושים ביום יום.

אלי חזן:          מבחינתך כלקוח, גם אם הוונדור מוציא את השירות למיקור חוץ, עדיין זה הוונדור שנותן את השירות.

ניב יוסיפון:     אני יכול לומר שגם אנחנו  התמודדנו עם דילמה כזאת, לא מעט פעמים היא עלתה, ובכל פעם שחשבנו עליה ובחנו את ההשלכות שלה, גילינו שנכון יותר להשאיר את כל השירות בתוך הבית. במקרה הזה של מפעיל, התשובה קלה.  לנו יש שירות בפריסה ארצית היוצר יתרון  עצום באיכות השירות ללקוח .טכנאי שלי אשר מגיע ללקוח,  לא דומה לטכנאי שלא מחויב למותג, כזה שנשלח על ידי קבלן מיקור חוץ. בנוסף, רמת הידע וההתמחות שלו במוצר גבוהה בהרבה.                       

אורן לוי: הייתי מנהל שירות 9 שנים, ואני יכול להגיד לך ששיפור השירות זה מטרה  שמחייבת מתודת Continues Improvement Plan. עבודה סיזיפית לכשעצמה, לבדוק כל הזמן מה עשינו נכון ומה לא, וכיצד לשפר תהליכים  כל הזמן. ואז זה לא משנה שהטכנאי לובש את החולצה של היצרן, האינטגרטור או של ספק שירותים במיקור חוץ. אגב, 90 אחוז מהפתרון יושב על ה-call Center, מוקד התמיכה הטלפונית. יותר מ-92 אחוז מהתקלות של לקוח נפתרים טלפונית וזה השירות הכי טוב מבחינתנו עבור הלקוח.

יהודה אלידע: הגיע הזמן לעבור לחלק האחרון, שעוסק ציוד היקפי. הסיבוב הראשון שלנו עוסק במדפסות למיניהן, כי מסתבר שככל שמדברים על עולם ללא נייר, מדפסות נשארו המוצר הפריפריאלי מספר אחת. יש לי איזה סיפור קטן על זה. הייתי בכנס לפני יותר מעשרים שנה, ועל הבמה עמדה מי שהייתה אז המנכ"לית והנשיאה של זירוקס. והיא אמרה את הדבר שכל אחד אוהב להגיד: "שנים מדברים על המשרד ללא נייר, וכל הזמן צריכת הנייר רק גדלה". היא הייתה מאושרת משמירת הסטאטוס קוו. בדיון שאחרי המצגת הרשיתי לעצמי לבוא אליה בשאלה נוקבת, האם פירוש הדבר שכדי שיהיה משרד ללא נייר צריך להחליף את האנשים? לא את המדפסות, אלא את האנשים, והיא לגמרי לא אהבה את זה. "למה אתה אומר כזה דבר?" עניתי לה, "אולי לא שמת לב, אבל כשירדת מהבמה אחרי שדיברת חצי שעה, אחריך עלה נציג של חברת תוכנה המייצרת מנוע עיבוד תמונה, בחור בן 25 בערך, נתן מצגת שנמשכה כ-10 דקות ולא פתח בכלל את הפה. הוא לא משתמש במילים. אצלו הכל צבע וגרפיקה ותנועה. הוא לא צריך נייר, את ואני צריכים נייר, הוא לא – ואנשים כמוהו מחליפים אותנו. כנראה שלא צדקתי כל כך, כי בכל אופן עברו מאז הרבה שנים, ועדיין מדפיסים ניירות אם כי יש אנשים שמדפיסים משהו על הנייר כדי שיוכלו לצייר על הצד השני. אז איך אתם יצרי המדפסות ממשיכים לחיות?

אורן פליישר:  אנחנו חיים טוב אפילו. קודם כל, יש צריכה של מדפסות כי הרבה מאוד מהתכנים שמעניינים אותנו נשארו ויזואליים, למרות שמנסים להפוך אותנו לצרכני תכנים דיגיטליים-וירטואליים. לדוגמה, יש היום צריכה מוגברת של מדפסות לתמונות, חוזרים היום להדפיס יותר תמונות. הדוגמה הטובה ביותר היא הדומיננטיות לשעבר, שהולכת ונעלמת, של מדפסות לייזר, והחזרה של מדפסות הזרקת הדיו. מה שפעם הרתיע את הקונים, מחיר הדיו, הפסיק להרתיע אחרי שמחיר המתכלים

אורן פליישר מנהל אפסון ישראל

אורן פליישר מנהל אפסון ישראל

ירד לפחות מאגורה לעמוד הדפסה. זה התאפשר באמצעות מיכלי דיו שמספיקים להפקת 75 אלף דפי צבע. כשהושקו מדפסות הזרקת דיו היה מאוד יקר להדפיס בצבע, אך במשך השנים עלויות הדיו ירדו, בעוד עלויות אבקת הטונר ללייזר נשארו באיזשהו מקום יציב. והזרקת הדיו כבר יכולה להחליף את הלייזר גם במשימות Heavy Duty. רוצים 70, 80, 90 דפים בדקה? אין בעיה בכלל. צריכים פורמטים גדולים מ-A4, אפסון לפחות מגיעה לכמעט 2 מטר רוחב הדפסה. יש הרבה מאוד אפשרויות, הרבה יותר יכולות, אבל הטרנד הוא שעדיין מדפיסים וחוזרים להדפיס. אחרי שהנגישו את ההדפסה מטלפונים סלולאריים, גם הדור הצעיר חזר להשתמש בנייר – בדגש על צבע. אחד הסלוגנים הטובים ביותר של אפסון הוא, ששמונים אחוז מהבחירות שלך בחיים נעשות בהשפעת צבע. אתה בוחר את הבגדים שלך, מה לאכול ולשתות, בן/בת זוג, מכונית וריהוט לפי הצבע.

יהודה אלידע: אתה עוד מאמין שבחרת את האישה, ולא ההיפך. אבל, למה אתה מדבר על הלייזר כמו סיפור שנגמר?

אורן פליישר:  הלייזר בהחלט לא מת. זה מוצר שעדיין חי, בועט, נמכר ומשווק בכל העולם, גם על ידינו. אבל אם מסתכלים על הטרנדים העולמיים, לאו דווקא של אפסון, המכירה של מדפסות הזרקת דיו התחילה לנסוק כמותית, משנת 2014, יחסית לשנים קודמות. אנו רואים היפוך מגמה, מדפסות "לייזר צבע" כמעט ואין לה שוק בכלל.

יהודה אלידע: לי יש מדפסת כזאת ויש לה יתרון אחד מאוד גדול, היא לא מתקלקלת… מזרקי הדיו לעולם לא נסתמים… הנייר לא מתקמט מעודף דיו… כי אין דיו.

שי צור:  בחלק מהמדפסות הביתיות הקטנות הזרקת דיו עדיין לא עמידה במים כמו שלייזר עמיד… תלוי כמובן לאיזה סדרה אנחנו מתייחסים.

אורן פליישר:  הרבה יותר. אתה יכול לצלול איתן, לשחות איתן, להדפיס על כל חומר ולהשאיר בשמש מבלי שהתמונה תדהה.

ד"ר אמיר זיו אב:    או שפשוט הטכנולוגיה הגיעה לבשלות. כמו שאתה אומר, גם עלות נמוכה, גם איכות גבוהה. ויש, דרך אגב, דברים שמדשדשים. למשל, הדפסה תלת ממדית, שאת ניצניה ראינו כבר בשנות ה-80, ואני הייתי בטוח שבשנות ה-90 זה פורץ. מסתבר שזה עומד על חצי קלאצ' כבר 20 שנה ויותר.

מיכה ריסלינג, סגן נשיא בכיר לשיווק ופיתוח עסקי בולנס,

מיכה ריסלינג, סגן נשיא בכיר לשיווק ופיתוח עסקי בולנס,

יהודה אלידע: גם היום אני לא בטוח שיש סיבה להשתמש בטכנולוגיה. למי מהאנשים כאן יש מדפסת 3D, והוא משתמש בה בשביל לתקן חלק שנשבר בבית?

אבינועם בן נון: אנחנו גם לא קהל היעד של הטכנולוגיה הזאת…

יהודה אלידע: מי כן?

אורן פליישר:  לפני שנה וחצי עשינו כנס בים המלח, והגיעה חברה במטרה להציג מדפסות תלת מימד. ואז הגיע מנהל המלון לעשות סיבוב בשטח. הוא מסתכל על המדפסת ואומר למדגים, תגיד לי, אתה יכול לייצר כל מה שאני רוצה? והוא עונה לו כן.  מנהל המלון אמר לו, חכה שנייה, ושלח מישהו, שהביא לו גלגל מפלסטיק, לא משהו מיוחד. "אתה יכול לייצר כזה דבר?" והוא אומר "אני שולח את זה למהנדס, שיכין מהגלגל תכנית יצור ואני אדפיס לך את זה מחר". למחרת בבוקר הגיע המייל מהמהנדס ואחרי חצי שעה היה לנו גלגל מוכן. "מה זה?", שאלתי. "זה גלגל של תריס לחדר במלון", עונה המנהל, "לפני שנה השקענו 120 אלף שקל כדי להחליף גלגלים כאלה בחדרים במלון, כי הם נשחקים כל הזמן. ועכשיו, לא להאמין אתה יכול לייצר את זה כאן, בשקלים ספורים, בלי טובות של היצרן".

מיכה ריסלינג: כשאתה מדבר עם עתידנים וגורואים למיניהם על הנושא של הדפסת תלת מימד, הם מבטיחים לך שזו מהפכה מאוד משמעותית. אבל, כדרכן של מהפכות, בהתחלה זה תמיד נראה מאוד מבטיח אך ההחדרה לשוק מאוד איטית ומעלה ספקות ואז הרבה פעמים מגיע שינוי כיוון קיצוני, מה שקוראים באמריקאית Hockey Stick. כשאתה מסתכל על המשמעות התעשייתית של הדפסת 3D, לאיפה יעברו קווי היצור, איפה יהיו מוקדי הכוח והאם מקומות העבודה יחזרו מסין לכל מיני כלכלות שמנסות לשקם את התעשייה המסורתית שלהן, אתה רואה שזו מהפכה משמעותית הרבה מעבר לשאלה מי ייצר את גלגל השיניים שנשחק. זו מהפכה כל כך גדולה, שהאימפקט שלה ייגע בכולנו: בעבודה ובבית. השאלה היחידה היא, מתי זה יקרה? וממה שאני שומע מאנשים בתחום, זה לא כל כך רחוק. כי מדובר פה באינטרס כלכלי עצום.

ניב יוסיפון: לפני 9 חודשים, חזרתי מכנס בברצלונה. עמד שם נציג אמזון על הבמה, והציג שקף אחד עם שרטוט  פשוט, שכולל הרבה מהנושאים שדיברנו  עליהם היום. הרבה מהמוצרים שאמזון מוכרת הם צעצועים, שרובם עשוי מפלסטיק. הם בנו מודל עסקי של משאיות שמסתובבות ברחבי ארצות הברית עם מדפסת 3D מחוברת ל-Wi-Fi. הנהגים מקבלים מהבקרה קובץ דיגיטלי ומדפיסים את המוצר שהלקוח הזמין בדרך לביתו.  , סיינס פיקשן, זו מהפכה באמת גדולה.

שי צור: השוק הזה חד משמעית גדל משנה לשנה באחוזים גבוהים. האם הוא הגיע ל-Hype שכולם דיברו עליו? לא, הוא עדיין לא שם. אבל אנחנו יודעים שהוא גדל במספרים גבוהים, בעולם כולו, ולא רק בישראל.  זה עדיין לא מתאים לכל הורטיקלים, לדוגמא עדיין לא מתאים לייצור המוני של מוצרים, אך משמש כפתרון לחינוך, לעיצוב ויצירת אבות טיפוס. דוגמא-להטמעה מוצלחת שאנו רואים,  יש אימוץ של הטכנולוגיות האלו קודם כל בחינוך. ילדים רואים מה שהם יכולים לעשות עם 3D דברים שאנחנו לא רואים, כי אנו התרגלנו לחיות בלעדיהם. הם יודעים להסתכל ולהגיד, אני צריך את זה, השאלה שעלי לענות היא, איך אני מתכנן את זה. ילד שבונה משהו ב-3D לומד הנדסה תוך כדי כך, הוא לומד מתמטיקה בלי התנגדות, ועוד דברים, שעד היום הוא לא רצה ללמוד. בסוף התלמיד מקבל תוצר להחזיק ביד, משהו פיזי שבעבר הוא לא יכול היה לראות מעבר למסך המחשב. וזה מתחבר מאוד לחינוך הטכנולוגי שאמיר זיו אב דיבר עליו בתחילת הדיון, ופיתוח הרובוטיקה שאמיר זיו אב הזכיר בהתחלה. ורטיקלים נוספים שכבר אימצו את הטכנולוגיה הן אלה שמייצרות כמויות קטנות של מוצרים ייחודיים, לבדיקת היתכנות ייצור המוצרים כמו התעשיות הביטחוניות וחברות ההנדסה השונות.

ורטיקל נוסף שאימץ את ההדפסה התלת ממדית הוא מעצבי המוצר. אם פעם כדי ליצר פרוטוטייפ (אב טיפוס) היה עליהם לשכור את שירותיו של בעל מקצוע (מתכנן), שיכול להפוך שרטוטים לדגם תלת ממדי, לשלם הון עתק, לשלוח את המוצר להדפסה במקום חיצוני ולהמתין במקרה הטוב כמה שבועות למימוש הדגם בתקווה לדיוק סביר, עכשיו הוא אפילו לא צריך להגיע למעבדת ההדפסה, במחיר כלכלי ניתן לרכוש מדפסת תלת מימד שולחנית כגון האולטימייקר או ה XFAB, ולהדפיס באופן עצמאי מהר, מדויק ובזול. נשאר רק להחליט איזו טכנולוגיה תתאים ליישום. לייזר, או FDM, בנייר, בפלסטיק, או בברזל. ככל שהטכנולוגיה תהיה זולה יותר- אימוץ הטכנולוגיה ילך ויגדל. כמו כן, אחד הנושאים החשובים לאחר רכישת המדפסת, הוא נושא הליווי וההטמעה שבהם אנו מתמחים במפעיל. נסתכל על זה איך שנרצה אבל בסוף, וזה העניין, זה יקרה.

ד"ר אמיר זיו אב: אני מסתכל על זה בפרספקטיבה היסטורית. ה-3D התחיל באמת בסוף שנות ה-80. לדוגמה, לסייטקס הייתה חברת בת בשם קיוביטל, שכל מערכת מתוצרתה עלתה קרוב ל-3/4 מיליון דולר. והיום אנו קונים מכונות כאלה בפחות מאלף דולר מחיר לצרכן. משהו פה השתנה, בגדול. אבל בהתחלה, המטרה העיקרית הייתה המחשה למעצבים, ואת זה המכונה עשתה מצוין.    עם השנים, הפולימרים, ולא רק הפולימרים, התפתחו. אבל עדיין חלק גדול מהמוצרים לא יהיו יכולים להיות מודפסים כי החומרים להדפסה לא מתאימים לדרישות מהמוצר הסופי. ואפרופו ייצור המוני, הדפסת 3D היא יותר כמו סריגה מאשר קונפקציה. אנחנו "סורגים" את החומר, אנו לוקחים חומר גלם ועושים לו משהו שיקבל צורה רצויה בלי להשתמש בתבנית, במחרטה או במכבש. אבל תהליך הייצור לא מתאים ליצור המוני של מכוניות סטנדרטיות, וכמובן גם ברור מאליו שאף פעם לא יעשו מזה בתים.

אורן פליישר:  ישנה חברה, שאני מכיר מנס ציונה, שמייצרת מדפסות תלת מימד בפורמט ענק, באמצעותה ייצרנו לפני שנה וחצי פסל בגובה 3.5 מטר, שמוצב היום בחוף המגדלור באילת.

שי צור: אכן ישנן טכנולוגיות שונות של הדפסה בתלת מימד, כאשר כל טכנולוגיה מתאימה ליישומים אחרים, על פי גודל ההדפסה, רמות הדיוק, סוגי החומרים, עומס השימוש. אנחנו במפעיל מייבאים מגוון רחב של חומרי גלם – ברמות קשיחות שונות, צבעים שונים שמתאימים למגוון רחב של צרכים.

מיכה ריסלינג: אני חושב שהמיקוד הוא לא הטכנולוגיה. אפשר להשוות את המצב הנוכחי בשוק ה-3D לתחילת התחום של E-Commerce. אני חושב שהבעיה היא במודל העסקי ובשאלה: איך עושים מזה כסף? זה בעיקר עניין של שירות. למה אמזון מובילה? כי היא אלופת העולם בשירות לקוחות. גם  E-Commerce, שנראה לנו היום טריוויאלי, פעם לא היה נראה הגיוני מבחינת "איך עושים מזה כסף?" חברות ישראליות בתחום ה- E-Commerce? אף אחד לא היה נותן לזה סיכוי. זה לא ב-DNA שלנו. מומחים חשבו שהתחום הזה לא יתפתח כלל בישראל. אבל עובדה, שזה כן קורה, ובקנה מידה גדול, כי זה לוקח זמן. צריך מספיק חברות שינסו. כמובן שבהתחלה החברות יכשלו כי זה לא יעבוד מספיק טוב, ואז יגיעו ה"אמזונים" וכל מי שמוכן ללמוד מהם. יש פה הזדמנות אדירה, גם לחברות ישראליות, כי הלוקיישן לא מהווה פה בכלל פקטור. זו גם הסיבה שהאמריקאים רואים בטכנולוגיה הזדמנות אדירה להתמודד עם סין. לא משנה אם תשימו את המדפסת על איזושהי אוניה, או על משאית של אמזון, או מתחת לדקלים באיזה אי אקזוטי – זה בכלל לא חשוב. המיקום הוא בסך הכול כתובת לשליחת קובץ.

מאיר עשת: דיברתם קודם על מדפסות, רגילות, לא 3D, אלה מדפיסות לא רק על נייר. פה בקניון עזריאלי, בדוכן שנקרא אינסטה בלוק, מדפיסים לכם על בלוקים מעץ, או לוחות אלומיניום, או כל מיני תרכובות פלסטיק, והילדים עומדים שם בתור. אנשים באים עם תמונה, מחפשים את החומר המתאים לשימוש שלהם, ומדפיסים אותה על גדלים שונים של בלוקים.

המהפכה התעשייתית החדשה 4.0

אבנר בן בסט, נשיא ומנכל

אבנר בן בסט, נשיא ומנכל חברת Plataine

גילגולה המודרני של "המהפכה התעשייתית" מתרחש כאן ועכשיו. אם בסוף המאה ה-18 משמעותה של המהפכה התעשיתית הראשונה היתה בקשר שבין אדם למכונה, כיום במסגרת המהפכה החדשה – מכונות מתקשרות עם מכונות. התרחבות האינטרנט לעולם התעשייה, מביאה עמה שינויים גדולים שמתחילים ביכולת של מכונות וחיישנים ל"תקשר" ולשדר מידע בזמן אמת מפסי הייצור, ובאלגוריתמי תוכנה אינטליגנטיים המעבדים מידע זה ליצירת סנכרון וניהול חכם של תהליכי הייצור, אשר דוחפים את יכולות התעשייה לקצה במטרה לצמצם תקלות, להוזיל עלויות וכמובן לנצל טוב יותר את המשאבים. נשיא ומנכ"ל חברת Plataine, אבנר בן בסט, מספר על "המהפכה התעשייתית הרביעית" וכיצד תהליכי הייצור המורכבים הופכים חכמים בזכות טכנולוגיות אלה. מדע בדיוני? מפעל עתידני מסוג חדש ? אבנר: אכן כן! מפעל העתיד כבר נמצא מעבר לפינה. במפעל כזה לרשותו של כל מנהל יעמוד סט שלם של כלים, שיסייעו לו לקבל את הההחלטות הנכונות בזמן אמת ובחלק מהמקרים, תוכנות יקבלו החלטות בצורה אוטומטית. בעולם כזה ההחלטות הנכונות ימנעו תקלות חמורות, יחסכו עלויות וזמן יקר, ישפרו תהליכים מורכבים ובעיקר יובילו את הארגון להצלחה. הבשורות הטובות הן שמהפכת ה- 4.0 וה-IIoT (Industrial Internet of Things) אכן מקרבות אותנו לעולם אוטופי-עתידני שבו יפעלו מפעלים פנטסטיים.

תהליכי ייצור מורכבים יהפכו לפשוטים? אבנר: "מפעל העתיד" ישלב טכנולוגיות ייצור עם טכנולוגיות מחשוב ענן מתקדמות, IOT ובינה מלאכותית. המשמעות היא חיבוריות של מספר רב של מכונות לרשת ושימוש בחיישנים על רצפת הייצור, כשכל אלה מספקים, למנהל הייצור, נתונים בזמן אמת לגבי מיקומם של חומרי גלם, חלקים וכלים ונתונים על סביבת הייצור, כגון טמפרטורה, לחות וכו'. נתונים אלו הינם קריטיים עבור מנהלי המפעל ופותחים את האפשרות לאופטימיזציה משמעותית ואוטומטית בתהליכי הייצור ובאיסוף הנתונים לצרכי בקרת איכות והתייעלות. בנוסף, הם מאפשרים שליטה מרבית על רצפות ייצור מבוזרות וקבלני משנה של היצרנים הגדולים.

איזה סקטורים יהיו הראשונים ליישם את המהפכה הזאת? אבנר: הישומים הללו כבר נכנסים לשימוש ע"י ערים חכמות וכמובן בתעשיות רבות, לדוגמה, עם כניסתם של חומרים מרוכבים חזקים וקלי משקל לתעשיית התעופה ותעשיית הרכב נדרשים היצרנים לקיים מעקב צמוד אחר חומרים, אשר דורשים תנאי קירור בשלבים מסויימים של אחסונם ובקרת איכות חסרת פשרות. כאשר רמת המורכבות של תהליכי ייצור עולה וכמות הפרויקטים גדלה, ישנה דרישה חזקה של השוק לספק פתרונות תוכנה מתקדמים, אשר ייעלו את רמת השליטה בנעשה על רצפות הייצור. אנחנו למשל, בפלטיין, מפתחים פתרון תוכנה מלא לשיפור תהליכי ייצור מורכבים, ומאפשרים מיקסום וייעול של תהליכי ייצור בתחומי התעופה, תעשיית הרכב, ועוד. הפתרונות שלנו מבוססים על טכנולוגיות ענן, בינה מלאכותית ו- IoT והם מאפשרים ליצרנים יתרון תחרותי ושיפור משמעותי של ניצולת החומרים ומשאבים אחרים, תוך הגברת הגמישות בייצור ושיפור האיכות.

כיצד הטכנולוגיה הזאת מייעלת תהליכים בפועל ועד כמה היא מסייעת לחסכון? אבנר: התוכנה אוספת נתונים בזמן אמת מרצפת הייצור ע"י חיבור לסנסורים רבים וכמו כן מתחברת למערכות כגון ERP ו- PLM על מנת לקבל את פקודות הייצור והזמנות הלקוח. לדוגמה התוכנה עוקבת אחרי תנועתם של כלים וחומרי גלם הנדרשים לייצור, וחיישנים המפוזרים במפעל קולטים את הארועים ומעבירים את הנתונים לתוכנה. כך, בהתאם למיקום האובייקטים האלה, יחד עם נתונים נוספים על מצבם, ניצולם עד כה וכו, התוכנה יודעת לקבל החלטות ולהמליץ למנהלים על רצפת הייצור לגבי הפעולה האופטימלית. לדוגמה, התוכנה תייעד חומר גלם אשר תוקפו עומד לפוג להזמנת לקוח בייצור מוצר ספיציפי, ועל ידי כך תאפשר העלאת התפוקות, תוך כדי עמידה בסטנדרטים של איכות. ישנם לקוחות המדווחים על עליה בתפוקות הייצור שלהם בשל האוטומציה וירידה בייצור חוזר של אותו חלק , וכל אלה בשל זיהוי תקלה בייצור או בעיית איכות. בנוסף, לקוחותינו חוסכים אחוזים ניכרים בחומרי גלם, לדוגמא: MT Aerospace (קבלן משנה של איירבוס) דיווח על חיסכון של 11% בחומרי גלם!

"אין ספק", מסכם אבנר ואומר: "תעשיה 4.0" פותחת בפנינו עולם חדש, שירשם בדפי ההסטוריה כמהפכה התעשייתית הרביעית.

אורן פליישר:  מה פתאום רק נייר? אתן לכם דוגמה קלאסית לשימוש חדשני שהמציאו בארץ. במדפסת סובלימציה רחבה של אפסון, מדפיסים על שטיחים. כיום יש כמה סוגים של דיו להדפסה על חומרים לא קונבנציונליים. כמו הדורוברייט (Durobright), שמשמש לשילוט חוצות. אתה יכול לשים אותו בשמש ובגשם, להדפיס על חומרים עמידים – יש אפילו חברה סינית שהתאימה מדפסת שלנו להדפסה ישירה על קירות.

יהודה אלידע: ועכשיו הגענו לסעיף הסופי בהחלט, שוק הציוד לחובב משחקים, בידור, AV, רדיו, רמקולים, קולנוע ביתי ושאר דברים שבאמת שווים שיקנו אותם.

אורן פליישר:  אפסון היא החברה הגדולה ביותר שמייצרת מקרנים. גם בתחום הקולנוע הביתי, אבל לא רק בתחום הקולנוע הביתי. במדינת ישראל, בערך כל מקרן שלישי שנמכר במדינת ישראל, כתוב עליו אפסון, וזה הנתח שלנו ב-10 שנים האחרונות. בתחום הקולנוע הביתי יש חסם, אני מצטער על המינוח השוביניסטי, אבל קוראים לזה "חסם האישה". היא המחליטה, אם תזכה לתלות מקרן על התקרה בחדר המשפחה כדי לראות, משחק כדורגל בטלוויזיה, סרט קולנוע, או מה שלא יהיה. בדרך כלל, זה לא עובר. במקרה  הטוב תקבל איזה מרתף שכוח אל שתוכל לקרוא לו חדר קולנוע, ולהזמין אליו את החברים לבירה ופיצוחים. דרך אגב, לראות טלוויזיה לא צריך להחשיך את החדר – גם לא בפורמט של HD. אם אתה רוצה לראות סרט באיכות של אניני הטעם, אני מכיר אנשים שלא רק מחשיכים את החדר, הם גם צבעו את הקירות והתקרה בשחור וכיסו את הרצפה בשטיח שחור…

ניב יוסיפון: אבל אתה מדבר על נישה מאוד ספציפית, של חובבי קולנוע מושבעים, שמוכנים להקצות לתחביב שלהם חדר או מרתף. וכשאני חושב על מסך גדול לקולנוע ביתי ואני רואה את המסכים הדקים, בטכנולוגיית LCD-LED, שהפכו זמינים יחסית, בגדלים שרוב הקונים מסתפקים בהם, בין 70 ל-80 אינטש. המחיר כבר לא מטורף, בוודאי פחות ממחיר חדר בדירה תל אביבית.

אורן פליישר:  אם אתה מסתכל על המסך, שיכול להתחרות באיכות של מקרן ברוחב 80 אינטש, תשלם עליו 40-50 אלף שקל, איך שלא תהפוך את זה. ואני לא מדבר על מסך סמי מקצועי, שעבורו תאלץ להשקיע 50, 60, 70 אלף שקל. כשמקרן קולנוע איכותי איתו אפשר להגיע גם ל-150 אינטש עולה החל ב-6000 שקל. לטכנולוגיה העדכנית ביותר במסכים, OLED, יש בעיה אחרת. הם מציגים תמונה באיכות מדהימה, אבל מוגבלת בגודל. החסם היום הוא 48 אינטש, אם אני זוכר נכון.

מיכה ריסלינג: אני רוצה רגע לתמוך במה שנאמר פה.. אנחנו בעצם מגיעים מעולם ה-AV, פיתחנו את הטכנולוגיה מספר אחת בעולם בכל מה שקשור לחיבוריות. אפסון היא לקוח שלנו. בכל מקרן מקצועי של אפסון יש את הטכנולוגיה שלנו, צ'יפ שמממש את טכנולוגיית ה- HDBaseT. אנחנו חברה ישראלית, שהמציאה תקן עולמי והיום אין חברה שלא משתמשת בו: אפסון, פנסוניק, סמסונג, LG, סוני, כולם. מה שאנחנו רואים בעולם זה שיש שני טרנדים. טרנד אחד הולך לכיוון של רזולוציות מאוד-מאוד גבוהות: תקן 4K מתחיל להחליף את HD, ואני יכול להגיד לכם שבמעבדות הפיתוח מדברים כבר על 8K.

אורן פליישר:  וזה גרם להם לזנוח לגמרי את הפורמט של התלת מימד…

חברת אפסון ישראל – חדשנות והובלת שוק

אפסון ישראל, הוקמה בשנת 1999 כחלק מאפסון אירופה. החברה מתמחה בפיתוח, ייצור ומכירה של מוצרי הדפסה, סריקה והקרנה. לאפסון ישראל מרכז תמיכה טלפוני ואינטרנטי ומערך שירות לקוחות ייחודי לאפסון, עד לבית הלקוח. מנכ"ל החברה: אורן פליישר. אתר הבית: www.epson.co.il. ״מאז ימיה הראשונים מפגינה החברה רעננות מחשבתית וחדשנות, שבאים לידי ביטוי בהובלה בתחומים בהם היא פעילה״, אומר פליישר. בשנות ה-80 פיתחה אפסון את מחשב כף היד הראשון בעולם, את שעון הטלויזיה הראשון בעולם ואת טלויזיית הכיס הצבעונית הראשונה בעולם. בשנת 2005 הוציאה אפסון לשוק את מקרן הווידאו הראשון בעולם, בו שולב נגן די וי די מובנה. טכנולוגיות שיותר אקטואליות כיום ונחשבות גם לפורצות דרך וגם למובילות שוק, ניתן למצוא לכל אורך קו מוצרי החברה. ״טכנולוגיית ה- 3LCD הייחודית של אפסון בתחום המקרנים עושה שימוש בשלושה שבבי פוליסיליקון בטמפרטורה גבוהה כדי לספק הקרנת תמונה בהירה ואיכותית תוך שמירה על רמת הצבעים הטבעית של הפרטים המוקרנים״. התוצאה: הובלת שוק המקרנים בעולם ובישראל. קו מדפסות הפורמט הרחב של החברה כבר שינה את פני תעשיית ההדפסה המקצועית. במדפסות הללו מיושמות מספר טכנולוגיות חדשות בתחום הדיו ומנגנון ההדפסה והן מיועדות בעיקר להדפסת צילומים, אמנות ולשווקי הגהת הצבע (פרופינג), שילוט בנקודות מכירה, הדפסת אריזות ובאחרונה גם בדים ומגוון חומרים אחרים. ״מנגנון ההדפסה המיושם במדפסות מתבסס על טכנולוגיית המיקרו פיאזו של אפסון, שבה, בניגוד לטכנולוגיה המיושנת בה הצבע מחומם וטיפות הצבע 'מותזות' על משטח ההדפסה, הצבע למעשה 'נדחף' בכח על ידי אותות חשמליים. התוצאה היא דיוק רב יותר, תאימות למגוון סוגי דיו ושרידות גבוהה יותר של ראש ההדפסה״. אחד החידושים האחרונים בהם גאה פליישר במיווד הוא המעבר במדפסות החברה מהשימוש במחסניות דיו יקרות למיכלי דיו שהוזילו משמעותית עבור צרכני הקצה – ביתיים ומקצועיים כאחד – את מחירי ההדפסות בשחור לבן ובצבע. ״מדובר במהפיכה צרכנית״, אומר פליישר. ״על פי הנתונים האחרונים, החברה מכרה מעל 15 מיליון יחידות, נתון המוכיח את ההצלחה של המהפיכה שביצעה החברה. מדפסות הזרקת הדיו המבוססות על מיכלי דיו מופצות כיום ב-150 מדינות ברחבי העולם ונראה שהקונספט החדש מתקבל בזרועות פתוחות״. לדברי פליישר, הצלחת קו המדפסות המצויידות במיכלי דיו בקיבולת גבוהה נובעת מכמה סיבות: המיכלים הן חלק אינטגרלי במדפסות ונבנו במיוחד למשימה, כך שהשימוש בהם אמין ונטול לכלוך. נוח להשתמש בהם, שכן המשתמש יכול למלא בעצמו את המיכלים ולהדפיס אלפי דפים בלי כל הפרעה (במקום לרוץ שוב ושוב לחנות ולרכוש מחסניות דיו יקרות שגם נגמרות מהר). וכמובן, ישנו היבט העלות: מדפסות המיכלים מציעות מחיר נמוך משמעותי עבור כל הדפסה. ״זיהינו כאן הזדמנות בשוק של משתמשים שמחפשים פתרון הדפסה לנפחי הדפסה גדולים, אמין ולא יקר. המדפסות החדשניות שלנו מספקות את התשובה והמספרים מוכיחים זאת״.

מיכה ריסלינג: נכון, כי לא צריך 3D כאשר אבחנת-על יוצרת תמונה סופר-ריאליסטית. זה כמעט אותו הדבר, רק בלי המשקפיים. דווקא בחדרי ישיבות, אנחנו רואים מעבר ממקרנים למסכים. ואני לא מדבר על 80-90 אינטש, שמים מסך ליד מסך כדי ליצור תמונה פנורמית של המשתתפים.

אורן לוי:  גם אנחנו רואים את זה, דרך אגב, בפתרונות של דל למגזר העסקי בחינוך, בהחלט כן.

P1520960מיכה ריסלינג: יש משהו מאוד מעניין בקונספט של בית חכם, שלא ממש הצליח. עד לאחרונה, כל ההתמקדות בבית חכם הייתה 'תוריד לי את התריס', 'תדליק את האור', מקסימום מדברים על ניהול דוד שמש. אחד הדברים שמשום מה לא תפס, למרות שזה הדבר הכי מעניין טכנולוגית, זה הנושא של מרכז הבידור הביתי, שרת המולטימדיה וכל הדברים שסביבו. מה שמדהים זה, כשאתה מדבר עם קבלנים, במיוחד בארצות הברית, הם מנסים להציע עוד משהו ללקוחות. למשל, "מה אתה אומר אם אני אתן לך חלק מעסקת החבילה גם מערכת מולטימדיה משוכללת?" בקונספט הטכנולוגי שפתחתנו, אין כבלים. או שיהיה כבל אחד קטן, שמאפשר להנגיש את חווית המולטימדיה הביתית.

תחום ה-AV, מתחיל להיכנס מאוד חזק לבתים חכמים משתי סיבות העלויות הופכות להיות סבירות יותר ובגלל שהדור הצעיר צורך הרבה יותר מולטימדיה ממגוון מקורות. בהערת אגב, אנחנו חושבים שהילדים הם שדחפו את כל הנושא של 4K כי הם התרגלו לאיכות צפייה גבוהה מאוד בסמארטפון: המסך שלו הוא באיכות הרבה יותר טובה מכל מסך טלוויזיה, והם מסתכלים בו קרוב. זה שינה לחלוטין את הקונספט, כי עד לפני 3-4 שנים ההערכה בשוק הייתה שהדור הצעיר הזה לא מבין מהי איכות. היום, כשאתה רוצה לחבר מקרן בטכנולוגיות הישנות, יוצא לך כל החשק. זה מתקרב למצב שעל הכבלים ועל ההתקנה היית משלם הרבה יותר כסף מהמקרן עצמו. ככל שרצית לשפר את האיכות, הכבל נעשה יותר ובעיקר, יקר יותר. זה התחיל לעצור את הטכנולוגיה. המהנדסים של חברת ולנס באו עם פתרון מדהים, ששינה לחלוטין את כללי המשחק בשוק. כדי לחבר מקרן ב-HD, כל מה שצריך זה כבל רשת, כבל אינטרנט רגיל, שאם יש לך מזל, השקע שלו גם יושב ליד המקרן. באמצעות הכבל הייחודי, המחובר בשני קצותיו לשבבים מתקדמים, טכנולוגית HDBaseT  מאפשרת העברת תכני מולטימדיה מתקדמים: וידאו ואודיו באיכות אולטרה 4K, אינטרנט, אותות בקרה, USB, וחשמל (עד 100 וואט) – כל זה על גבי כבל רשת בודד ולמרחקים ארוכים, דבר שלא היה אפשרי בשנים קודמות. לפני HDBaseT, הטכנולוגיות הקיימות לא נועדו עבור התקנות רחבות היקף בעולם המסחרי, הן מבחינת רוחב הפס והן מבחינת אילוצי ההתקנה והכבילה בשטח. אורך הכבילה, איכות הפתרון ועלות ההתקנה תמיד היוו מכשול בדרכו של המתכנן אשר ראה בחזונו דבר אחד, אך במציאות גילה שהדבר אינו אפשרי. עד שהגיעה HDBaseT והסירה את המכשולים הללו, ולכן הפכה בשנים האחרונות לבחירה הטבעית למערכות כאלו ושינתה לחלוטין את פני שוק האודיו-וידאו. גם במגזר הביתי, זוהי טכנולוגיה מהפכנית שמשחררת אותנו מסבך הכבלים שכל כך התרגלנו אליו בסלון הביתי ומאפשרת התקנה של מערכת קולנוע ביתית בפשטות, באלגנטיות וברזולוציית וידאו הגבוהה ביותר.

יהודה אלידע: יש לי בבית קולנוע ביתי על אמת, וכמעט שום דבר ממה שאמרו כאן לא רלוונטי לגביו. האישה לא מתנגדת לראות סרטים בחדר אורחים, ההיפך, זה הזדמנות נדירה שאשתי מתיישבת על ידי לראות ביחד סרט. זו לא הייתה התקנה נורא יקרה, כי צריך רק להיות מקורי. למצוא איך לא לתלות את המקרן מהתקרה. צריך למצוא איך מחביאים אותו מאחורי הקיר נסתר. והכבלים לא היוו בעיה בכלל, כי עשיתי הכול לבד, אם כי הסיבוב הראשון לא החזיק הרבה זמן מעמד. כי התקלה הראשונה והיחידה שהייתה לי עד היום בקולנוע הביתי, זה שהעכברים אכלו את הכבל. בסיבוב השני יש כבלים עם רשת מתכת מבחוץ, ואת זה העכברים כבר לא אוכלים.

אורן פליישר:  אני רק רוצה להוסיף טיפ למטיילים. חבר טוב שלי נסע לחופשה בפריז, ולקח איתו את הטלפון הישראלי, עליו מותקנת האפליקציה קודי, כדי לראות סרטים. הוא התחבר לרשת Wi-Fi של המלון, הוריד את הסרט, ראה אותו, ושבועיים אחרי זה הוא קיבל חשבון של 500 אירו על עבירות של שימוש לא נאות בשירות הגישה לרשת. זה מטורף לחלוטין מה שקורה באירופה. אל תיקחו אתכם את הקודי, לא לארצות הברית ולא לאירופה, כי הם יודעים בדיוק לאיזה מכשיר זה הלך, לאיזה טלפון, באיזה בית מלון.P1520963

מיכה ריסלינג: דרך אגב, הזכרת את החיבור האלחוטי, וזה נושא מאוד מעניין, כי לא תמיד מה שנראה אידיאלי באמת קורה. אחת הבעיות הגדולות באלחוטי זה שבעצם הטכנולוגיה לא מספיק טובה, הפערים הולכים וגדלים ככל שהרזולוציות והקצבים מתקדמים הרבה יותר מהר מהיכולת לדחוס את התמונה לרוחב הפס האלחוטי. אל תבינו אותי לא נכון, אלחוטי זה דבר מדהים. כולם משתמשים באלחוטי אבל אין טכנולוגיה אחת שמתאימה להכול. לאפסון יש היום מקרנים אלחוטיים שעובדים נהדר, אבל כשזה מגיע באמת למקרן איכותי, כמו מקרן קולנוע ציבורי, שבו אתה רוצה להקרין תוכן לא דחוס ומאובטח, בלי הפרעות, בלי ארטיפקטים, כי אנשים משלמים על זה כסף, עדיין החיבור נזקק לכבל. זה נכון גם לגבי ניידים. אתה מגיע למשרד ומחבר את המחשב לרשת. אם יש אופציה לחיבור בכבל, עדיף שתשתמש בה. אנחנו מזהים את אותו התהליך בתחום הרכב, תחום פעילות נוסף לולנס. בתחום הרכב עם כל השאיפה לחיבור אלחוטי, עדיין כולם נושאים עיניהם לחיבור חוטי אופטימלי שייתן מהנה לדרישות המורכבות (קצב, איכות, מרחק, מחיר ואמינות) שרכבי העתיד מכתיבים מבחינת נהיגה אוטונומית אם בהיבט של ריבוי מצלמות ואם בהיבט של חווית המולטימדיה.

יהודה אלידע: אז אנחנו בקטע הסיום. ואני רואה שלא כולם התבטאו כאן בעושר. זו ההזדמנות שלכם להשלים דברים שרציתם להגיד, ולא אמרתם.

אורן לוי: שני דברים שלא קורים במדינתנו, אבל קורים בארצות אחרות: האחד זה All In One. קשה ללכת על זה בארגונים, לעבור מ-PC פלוס מסך פלוס רמקולים פלוס מצלמה פלוס מיקרופון וכו', לפתרון All In One שמאגד הכול, נותן למשתמש שולחן עבודה נקי באמת. עדיף אפילו עם איזה זרוע גמישה, שיכולה לקחת את המחשב ולהזיז אותו לפי הצורך, כדי באמת לפנות הכול מהשולחן ובכך לנצל שטחים למטרות נוספות. זו מגמה שכן רואים בארצות אחרות, אבל אצלנו מאוד קשה לשכנע את הקניינים שהמקום הזה שווה את הכסף. השני, אני כן תולה תקוות ב-2 in 1. אומנם כל עוד המחיר גבוה, זה הופך להיות סמל מעמד, צעצוע ל-VP ולאנשי מכירות. אבל ברגע שהמחיר קצת ירד, זה יתפוס יותר, כי אנשים כבר מתבלבלים מרוב מכשירים ומעוניינים לאחד מכשירים ואף גם לחסוך שקל או שניים.

P1520947שי צור: כמה מילים על הדפסה בפורמט רחב ועל פרודקשיין, (דפוס מקצועי) השוק מתחלק לשניים מכוני העתקות ובתי דפוס והארגונים: בראשון אנו רואים בהדפסה הרחבה מנוע צמיחה שנותן מענה לפרסונליזציה שנדרשת היום בתחום ההדפסה למשל הפקג'ינג (אריזות) הייצור יותר ממוקד ומפוקס ולכן יותר מצומצם ובעבורו נדרשת הדפסה דיגיטלית, מדויקת, איכותית ומהירה ולשם הולכות החברות Ricoh, HP  וKIP בשוק הארגוני אנו רואים מגמה של מעבר ממיקור חוץ לעבודה בתוך הארגון (חדרי הפקה ארגוניים) בחברות פיננסיים, הנדסה, וחינוך, בעיקר משום שהמוצרים ידידותיים לשימוש עלויות ההדפסה בפורמט רחב ירדו בצורה משמעותית. וזה מאפשר התייעלות, נגישות וזמינות תוך שיפור האבטחה והגנת סודיות,  גם ההדפסה הארגונית מתייעלת ואת המדפסות המשרדיות מחליפים מרכזי הדפסה מחלקתיים, מכשירים רב שימושיים מאסיביים עם בקרי הדפסה שמחזירים את השליטה למנמ"ר ברמת אבטחת המידע וברמת השליטה על כמות ההדפסות (מאפשר למנמ"ר לחלק הרשאות לפי תפקיד וצורך) ובסוף החודש יש שליטה על עלויות ההדפסה של הארגון.

אורן פליישר:  הדוגמה הכי טובה שאני יכול להגיד על מדפסות היא, שחצי חינם מדפיסים את המחירונים של המלפפונים בחנויות…

ד"ר אמיר זיו אב: אם הייתי צריך להוסיף משהו אחד שאני מרגיש שהוא מגמה, הרי זה שהנושא של עיבוד קול בבית החכם רלוונטי גם במכוניות חכמות. הפעלה בקול, לגבי רכב, זה נושא בטיחותי ממדרגה ראשונה. פשוט להגיד את הדברים ולא לתקוע את העיניים בניידים. אבל אני חושב שעיבוד קול זה משהו שהוא כבר קיים. ישראל, דרך אגב, מבחינה מחקרית- פיתוחית היא די מובילה בתחום. למשל, במכללת אפקה יש מרכז שהוא מהמובילים בעולם בעיבוד קול, ואני חושב שתוך כמה שנים זה יבשיל לרמה מאוד שימושית, ואז באמת נמצא את עצמנו מדברים.

אורן לוי: אני יכול לתמוך בגישה שדיבור למחשב ול-Devices בכלל הוא על מפת הדרכים של כל היצרנים. פעם חשבנו שאנחנו נשתמש הרבה בממשק מגע, אבל עכשיו אנו עוברים לדיבור  – האינסטיקט הטבעי של כולנו.

ד"ר אמיר זיו אב: לדעתי, הדיבור יהיה הממשק העיקרי, גם במערכות דיגיטליות אחרות. למשל, כל ניהול התחבורה יהיה בדיבור. הבן אדם יגיד לטלפון החכם שלו לאן הוא רוצה להגיע, ויקבל פירוט אפשרויות לבחירה: בתחבורה ציבורית, בתחבורה פרטית, תוך כמה זמן יגיע, כמה זה יעלה, תלך לפה, תעלה לשם. הכול יכול להיות באינטראקציה מדוברת.

יהודה אלידע: האם אתה רואה את עצמך יושב במשרד ומכתיב מאמר למחשב?

ד"ר אמיר זיו אב: אני חושב שכן. הייתי יחסית בין הראשונים עם טלפון סלולרי באוטו. הרגשתי נורא מגוחך, יושב ברמזור, בסוף שנות ה-80, ומדבר אל השמשה. אנשים חשבו שאני לא שפוי. שכמו שנהיינו לגמרי חופשיים, ואני באופיי ביישן, ללכת ברחוב ולדבר ככה לעצמנו, אני מניח שלדבר למחשב, או להכתיב Mail, או להגיב על משהו שראינו על המסך, למה לא? אין בכלל שאלה. זה רק עניין שהדברים יתחברו והטכנולוגיות יבשילו, וזהו.

מאיר עשת: בשם קוראי המגזין, הרשו לי מילת תודה לכולכם, על התובנות שלמדנו היום, ולמשרד רימון, כהן שיינקמן, שאירח אותנו.

אודות מערכת ITNEWS מאיר עשת

מנהל/עורך אתר ITNEWS. בוגר כלכלה ומנה"ס באונ' בן גוריון ו- MBA בירושליים. בעבר: כהן כיועץ כלכלי מטעם המדינה בהולנד ובהודו. היה סמנכ"ל שיווק בברדר, משנה למנכ"ל בסטארטאפ TVNGO, מנהל IT מגזין של גלובס בשנתיים האחרונות.