<
יום ראשון , נובמבר 19 2017
מבזקים
דף הבית > חדשות > דבר העורך: יהודה אלידע > Big Data ודרוג שנחאי לאיכויות באקדמיה

Big Data ודרוג שנחאי לאיכויות באקדמיה

HARVARDמסמכים עמוסים בנתונים וטבלאות מעוררים בנו אוטומטית תחושה של רצינות, דיוק ומשמעות קריטית. אך לא תמיד יש כיסוי ליומרה וסיבה להתייחס לשפע המידע כבסיס לקבלת החלטות. שיפוט ערכי של אוסף הנתונים מהם הניתוח אמור לגזור תובנות הוא תנאי מוקדם למסקנות שראוי לציית להן. את הכלל הזה העמדנו במבחן כאשר לאחרונה התפרסם הדרוג השנתי של 500 האוניברסיטאות הטובות בעולם. הדרוג, שידוע כ"דירוג שנחאי", עורר תהודה בישראל שאינה אופיינית לתכנים "אליטיסטיים" בארץ זבת חומוס וטחינה. הרשימה מדרגת את אוניברסיטאות המחקר (אין התייחסות לאיכות ההוראה) על פי קריטריונים אקדמיים אובייקטיביים לכאורה, כמו מספר פרסומים מדעיים ופרסים בינלאומיים שהוענקו לחברי הסגל, משוקללים לפי גודל המוסד. הדרוג זוכה ליחס רציני בעולם למרות מספר בעיות מתודולוגיות שבמקצתן נדון בהמשך.

שמחה וששון בקהילת הדיכאוניים

בכל אופן, אצלנו הפרסום התקבל כשלל רב ערך על ידי החשודים הרגילים בהרס מסיבות והשבתת שמחות. בעיתונות המודפסת ובמדיה האלקטרונית ראינו ושמענו את כלבי השמירה של הדיכאון הלאומי חופרים שוב ושוב אודות הירידה שחוו השנה כל מוסדות המחקר והאוניברסיטאות הישראליות ביחס לאשתקד. למזלם של הדיכאוניים, המסר המעציב הזה שיחק היטב לידיהם של נשיאי האקדמיה, שמיהרו לעלות על הגל ולהסביר שרק הגדלת תקציב ממשלתי תימנע את כיבוי הלפיד שמוציא אור מציון ותורה מירושלים. אף אחד לא שאל את עצמו, האם הכסף שקיים במערכת אכן משמש להשגת מצויינות מחקרית בתחומים הרלוונטיים לקידום הכלכלה הישראלית – ולא רק לריפוד היוקרה האקדמית של אנשי הסגל.

כדי להסיר ספק, אפתח בהצהרה אליטיסטית למהדרין: לטעמי, המדע הישראלי הוא הנכס היקר ביותר של המדינה, והצלחתו היא יעד שמגמד כל מתחרה על תקציבי התרבות, מספורט תחרותי עד זכיה באוסקר או ביורוויז'ן. התמיכה הראויה למחקר מדעי היא מסוג הדברים "שאין להם שיעור", משום שכל תוספת תקציב מביאה תוספת ערך שולי ממשי, בדרך כלל בהתעלמות מהחוק הכלכלי של תמורה שולית פוחתת. אבל רצון עז לראות את אוניברסיטאות ישראל פורחות בצמרת המדע העולמי לא צריך להכהות את עוקצן של עובדות המעמידות את דירוג שנחאי קצת מתחת ללוחות הברית או הצהרת העצמאות כעקרונות מכוננים לחיי הרוח הלאומית.

הטיות מובנות בתבנית האנליטית

  1. נוסחת החישוב של שנחאי אולי נשמעת מדעית, אבל אינה חפה מהטיות הנובעות מהפוליטיקה של המדע. כמו שכל מדען פעיל יכול להעיד, קל יותר לפרסם מאמר בעיתון מדעי יוקרתי אם הוא נשלח במעטפה (וירטואלית) של מוסד יוקרתי. זה לא שונה כל כך מזכיה בפרס נובל. כדאי שחברים שלך ישבו במערכת – או לפחות עמיתים מהאוניברסיטה שלך. מאחר והעיתונים המובילים יוצאים באנגלית (Science האמריקאי ו-Nature הבריטי), אין מה להתפלא על הדומיננטיות של אוניברסיטאות אמריקאיות, בריטיות, קנדיות ואוסטרליות.
  2. על המאמרים כידוע חתומים מדענים, לא מוסדות, ולכן, הדירוג מייחס איכות לאוניברסיטה על פי עיקרון החברות, Affiliation. הרבה מדענים, בעיקר הטובים שהאוניברסיטאות מחזרות אחריהם, משויכים ליותר ממוסד אחד ומצהירים על השיוך בהתאם למוסד שמימן או סיפק משאבים ותלמידי מחקר לביצוע הפרויקט. מדד שנחאי מתייחס לשיוך המוצהר במאמר המפורסם בלי לבדוק איך והיכן נוצר הידע המדעי. מאחר וקל יותר לפרסם מאמרים שיצאו מאוניברסיטה יוקרתית, יש נטיה להצהיר על Affiliation עם מוסדות אלה בכל מקום שהדבר מתאפשר מבחינת תקנות הגוף המממן ומוסכמות תרבות הקרדיטים. זה לא נורא כל כך אם יש לכם משרות באוניברסיטה העברית ובהרווארד וביכולתכם לרכב על הסוס שיקח אתכם רחוק יותר. אבל יש מי שמנצל את השיטה כדי ליצור מצג שווא מדאיג.

קפיצת הדרך של אוניברסיטאות ערב הסעודית

התופעה הבולטת ביותר במדרג שנחאי היא הקפיצה הדרמטית במיקום של ארבע אוניברסיטאות סעודיות, מתוכן שתיים עלו לראשונה לליגה המכובדת מאוד של מקומות 151 עד 200. זו הליגה בה משחקת השנה אוניברסיטת תל-אביב והרבה מוסדות אקדמאיים מעולים באירופה וארה"ב. בחינת דרוגים קודמים מראה שאוניברסיטת המלך סעוד ואוניברסיטת המלך עבדולעזיז ביצעו זינוק חסר תקדים היסטורי ב-5 השנים האחרונות, מתחתית הסולם לאזור של 190-180. איך זה קרה?

מתברר שהסעודים לא גילו את מנהרת הזמן וגם לא את השיטה ליצירת איכות מחקרית בלי עבודה קשה. הם פשוט קונים את הקרדיט הדרוש לדרוג שנחאי. האוניברסיטאות האלה מציעות למדענים במערב משרות מפתות, להרוויח הרבה כסף בלי מאמץ והשקעת זמן, בתמורה להצהרת Affiliation על מאמרים שהם יפרסמו. המדען המחוזר צריך לשהות בערב הסעודית רק מספר שבועות במשך סימסטר הקיץ, "להדריך" מרחוק מספר לא גדול של תלמידי מחקר – וביכולתו להמשיך את הקריירה המדעית שלו במוסד המערבי ללא הפרעה. עליו רק לשייך את הפרסומים שלו לאוניברסיטה הסעודית. אין בעולם המדע דרך קלה יותר להרוויח כסף או לממן מחקרים יקרים בלי לבזבז ימים על כתיבת הצעות מחקר ובקשות מימון מגופים שמתיחסים לכסף כאל מצרך נדיר – ועשרות מדענים כבר קיבלו על עצמם את עסקת פאוסט הסעודי. כך עברה אוניברסיטת King Saud מהמקום ה-500 למקום ה-180 תוך 5 שנים, ואוניברסיטת King Abdul-Aziz   מהמקום ה-380 ל-190 תוך שנתיים!

טוב שם ממחקר טוב

3. מאה המיקומים הראשונים ברשימה מסודרים על פי ציון אינדיווידואלי, אבל הקבוצות 101 – 150, 151 – 200, 201 – 300, 301 – 400 ו-401 – 500 מסודרות בתוכן אלפביתית. המיקום ברשימה לא מעיד על הדרוג היחסי בתוך הקבוצה (אותו אפשר לגלות כשנכנסים לנתונים המפורטים). וכך קורה שמכון ויצמן, שאמור לתפוס את מקום 103 מופיע אחרי אוניברסיטת קרדיף, שמיקומה הנכון הוא 145, כי W מגיע אחרי C. אוניברסיטת תל-אביב, שהציון שלה היה אמור להציבה בראש קבוצת 200-151 מופיעה אחרי האוניברסיטאות הסעודיות משום שהאות T באה אחרי K! בצורה דומה אוניברסיטת דלפט ההולנדית מופיעה אחרי ברצלונה, וסטוני ברוק מניו-יורק אחרי צ'אנג קונג מטאייוון. לא ברור מדוע הסינים החליטו לבטל את הדירוג הפרטני בקבוצות אלה, אך התוצאה אבסורדית למדי. לדוגמה, האוניברסיטה הטכנולוגית של דרמשטדט בגרמניה מופיעה אחרי אוניברסיטת אריסטוטל מסלוניקי רק משום שהשם שלה מתחיל במילה Technical (University…) – ה-T הזה זורק את המוסד הטוב ביותר בקבוצתו לתחתית הליגה!

השימוש המכובד בכסף

כסף יכול להביא תהילה גם בצורה תרבותית יותר משוחד קרדיטים. רק לפני יובל שנים אוניברסיטת הרווארד, הזוכה במקום ראשון, לא היתה נושאת הדגל בתחום מדעי הטבע. זו אוניברסיטה עתיקה, עם מסורת מפוארת במדעי הרוח, משפטים, כלכלה ורפואה, אבל העיסוק במדעי הטבע מעולם לא נחשב כמכובד דיו לאצולת הכסף האמריקאית (כפי שנכון עדיין באוקספורד הבריטית). עד שנות ה-50' מדיניות אנטי-שמית של הגבלת הנגישות ליהודים דאגה לכך, שהרווארד פיספסה את גל המדענים המהגרים מאירופה בעקבות הנאציפיקציה של אוניברסיטאות גרמניה, והמוחות הטובים ביותר הגיעו לאוניברסיטאות עם קריטריונים נאורים יותר (קולומביה, שיקגו, קורנל, ברקלי, קלטק ועוד). גם מיטב המדענים היהודים האמריקאים מצאו בית אוהד יותר במקומות אחרים ואת בוגרי הרווארד מצאתם בעיקר בוואשינגטון, בוול סטריט ובמשרדי עורכי הדין הגדולים.

את השינוי הוביל James Bryant Conantנשיא הרווארד בשנות מלחמת העולם השנייה, שהאמין כי הניצחון במלחמת העולם השנייה והאתגרים של המלחמה הקרה בצל הפצצה האטומית הם הוכחה שצריך לשנות את סולם הערכים האקדמיים ולשים את המדע בראש הסולם. הוא וממשיכי דרכו ניצלו את מאגר ההון הפנטסטי של האוניברסיטה (כיום יותר מ-100 מיליארד ₪) כדי "לגנוב" את מיטב כוכבי המדע בכל מקום בו הם צצו.אם הרווארד רצתה לצרף מדען מבריק לסגל שלה, הכסף לא היה מחסום ובסופו של דבר התאספו בקמפוס בבוסטון קבוצה מדהימה של אלופים.

ההמראה של הרווארד לפסגת אוניברסיטאות המחקר לא היתה מסחררת כזינוק הסעודי. בארה"ב התהליך נמשך מעל 30 שנה, ורק באמצע שנות ה-60 התחילו פרסי נובל לנחות במעבדותיה כשגרה שנתית. אבל גם כך הרווארד הפכה למודל חיקוי "לליגת הקיסוס", Ivy League, הקבוצה האקסקלוסיבית של אוניברסיטאות פרטיות וותיקות ועשירות, שמובילה את האקדמיה האמריקאית להישגים מעוררי קנאה. אם מישהו רוצה לראות את אוניברסיטאות ישראל מתחרות באותה ליגה, מוטב שיתחיל בפיתוח אסטרטגיה עסקית שתהייה פחות תלויה בנדיבות לב משרד האוצר.

אודות יהודה אלידע

עורך ראשי. במהלך חצי יובל השנים האחרונות ביסס יהודה אלידע את מעמדו המוביל בין העורכים והפרשנים של טכנולוגיות מידע בישראל, הודות לרקע מדעי (MSc בפיזיקה ממכון ויצמן), ניסיון ניהולי (15 שנה בשיווק וניהול חברות בישראל ובחו"ל), גישה אנליטית ומחויבות לעיתונאות אחראית. יהודה אלידע ייסד, ניהל וערך את המהדורה הישראלית של PC Magazine ואת NET Magazine וב-12 השנים האחרונות הוא העורך הראשי של IT מגזין, מוסף המחשבים של גלובס, בנוסף לאחריותו על התכנים המקצועיים של פורטל IT News.