<
יום שלישי , דצמבר 19 2017
מבזקים
דף הבית > תוכנות > כלכלת האפליקציות: לראות את ה-IT בעיניים של מפתח אפליקציות

כלכלת האפליקציות: לראות את ה-IT בעיניים של מפתח אפליקציות

devOps-1אחרי כ-40 שנה של ניהול IT "קלאסי", משקיפים בעלי חוש ריח מפותח מתחילים לזהות באטמוספרה המיובשת של ה-Data Center הארגוני סימנים מוקדמים של תופעה, שאפשר לקרוא לה "אביב האפליקציות". יש צורך בסקירה היסטורית קצרה כדי להסביר מדוע זה אביב ולמה שמנו את הביטוי במרכאות.

ימי Cobol העליזים

ה-IT הארגוני הגיע לשנות ה-60 של המאה הקודמת הישר ממעבדות המחקר והאוניברסיטאות עם הבטחה ל"מכן" (מלשון מכונה) את כל התהליכים העסקיים שנעשו בעבר באמצעות עט, נייר, תיקיות וקלסרים. בכל ארגון צמא רווחים ואוהב חיים התיישבו גדודים של תוכניתנים כדי למכן תהליכים של קליטת, סיווג, עיבוד, שימור ופלט מידע "דיגיטלי" באמצעות יישומים, בדרך כלל תוך שימוש בשפת Cobol ופלטפורמת Mainframe, שחולקת את זמנה בין כחצי תריסר יישומי "ליבה" (Time Sharing). היישומים האלה עוצבו, קודדו ותוחזקו על ידי התוכניתנים, שהועסקו בתוך הארגון כסוג של "משמרת כהנים" האמונים על שירות ה"מוח האלקטרוני" המפחיד והיקר להחריד. ההיכל בו הם שירתו היה ארמון הזכוכית הממוזג שנבנה לארח את ה-Mainframe ואת סוללות הדיסקים, הטייפים, המדפסות ובקרי התקשורת שהוצבו סביב ארון הברית. רמת התחכום התפעולי של הארגון נקבעה על פי איכות התוצרת האינטלקטואלית של הכהנים וההלימה של היישומים שהם כתבו לכיבוש יעדים העסקיים המאתגרים את הארגון. למותר להגיד שרק מעטים הצליחו להעפיל לצמרת ולכן ארגונים מצליחים שמרו על יישומי הליבה שלהם כעל "יהלומי הכתר". היו אלה ימים של חסד לקהילת התוכניתנים הקטנה אך המוערכת, ימים של יצירתיות, חדשנות ומימוש עצמי.

בעשור שאחרי עידן הזוהר חל שינוי מגמה. הארגונים דרשו להפסיק את הניסויים, להשתחרר מסינדרום NIH ("לא הומצא כאן") ולאמץ פתרונות בדוקים ומנוסים, שפותחו על ידי חברות תוכנה מתמחות והוכחו כאמינים בהתקנות קודמות בורטיקל העסקי הרלוונטי. צוותי התוכניתנים קיבלו הוראה לשנות כיוון, מפיתוח מקורי להתמחות בהתאמה (Customization) והטמעה (Deployment) של פתרונות "מדף" בתוך הליבה המסורתית. עד סוף שנות ה-80' התברר שהמשימה הזאת מסוגלת לשאוב את כל משאבי ה-IT הפנימיים, להעסיק את כל אנשי המקצוע בתחזוקת הקוד ובטיפול בבעיות ההסתגלות של המשתמשים, בלי להשאיר דבר לטובת פיתוח מקורי.

הסימביוזה בין המפתחים למיישמים

devops-2ההבנה, שהמעבר מיישומים "פרטיים" שפותחו בתוך הארגון לפתרונות "מדף" שזמינים לכולם דורש התמחות בצד היישומי על חשבון האספקט היצירתי, יצרה את הרציונל העסקי של חברות "אינטגרציה" ענקיות, קבלניות פרויקטים שאפתניים במחשוב ארגוני, שנהנו מיתרונות לגודל באמצעות שיכפול הצלחות. חברות האינטגרציה ריכזו מאות ואלפי תוכניתנים, למדו לשמר ידע שנרכש מניסיון בסגמנטים שונים, ושכללו מבנה ארגוני שניהל ביעילות את משאבי האנוש. במקביל, יצרני התוכנות, שראו איך השותפים העסקיים שלהם מצליחים להתמודד עם אתגרי אינטגרציה הולכים וגדלים, הוסיפו שכלול על גבי שכלול, וסיבוך על גבי סיבוך, לפתרונות שלהם. עוד לפני שנגמרה המאה ה-20 נעשו "מערכות תוכנה ארגונית" דוגמת ERD ו-CRM, למפלצות קוד שמעטים מאוד מסוגלים לאלף ולתחזק. כתוצאה בלתי נמנעת, חברות האינטגרציה הגדולות התחזקו מאוד בעוד יחידות ה-IT האורגניות של הארגונים הפכו לגופי תחזוקה ותמיכה בלקוחות (Help Desk). בעשור האחרון של המאה ה-20 גם הוגדרה מחדש אחריות המנמ"ר, מה"גאון" שימציא לנו פתרון "ממוחשב" לאיש שמנהל את התשתיות הקיימות באמינות גבוהה, מצליח להשיג תקציבים ולספק שירות אמין, ויודע גם למי לפנות כאשר נדרש פיתוח של יכולת חדשה.

בעשור הראשון של המאה ה-21 התהליכים הנ"ל הובילו לקיבעון אינטלקטואלי במחלקת ה-IT. הארגון נעשה תלוי כמעט לחלוטין בשירותי מיקור חוץ, משאבי הפיתוח המעטים שנשארו בתוך המחלקות הוקדשו לניהול, פיקוח, דיווח, ותכנון פרויקטים שיבוצעו על ידי קבלנים חיצוניים, ומנהלי יחידות עסקיות התחילו לדרוש מעמד קובע בשימושים שיעשו בתקציב ה-IT. בו זמנית החלה תנועה של יישומים מה-Data Center הפרטי לענן, כך שירד העומס על תחזוקת החומרה במקביל להגדלת התקורות הניהוליות, ונושאים שונים עברו מהאחריות של ה-IT לאוטונומיה של המחלקה העסקית שמעוניינת ביישום, תחת המנטרה החדשה "הלימה עסקית" (Business Alignment). לראשונה מזה יובל שנים הופיעו בעיתונות המקצועית מאמרים עם כותרות פרובוקטיביות, כמו "סוף הדרך של המנמ"ר", או "מי צריך מחלקת IT אורגנית".

דור חדש של מפתחים יצירתיים

devops-3אלא שכמו כל תנועת מטוטלת, כל שיא בחריגה לכיוון אחד הוא התחלה של תנועה בכיוון ההפוך. "תיקון טכני", קוראים לכך הספקולנטים. הפעם התיקון הגיע מכיוון בלתי צפוי. הטלפון החכם, צעצוע שהומצא לפני 10 שנים כדי להנגיש את האינטרנט בכל מקום וכל זמן לאצבעות העמלניות של צעירים חסרי מנוח, הפך לפלטפורמה מועדפת על מאות אלפי סטארט-אפיסטים, "גיקים" ו"האקרים". המהירות והכמות בהן הצטברו "אפליקציות" חדשות בחנויות הוירטואליות מגמדות את גל היישומים שזרמו לשוק בחנויות ה-PC בשנות ה-80'. הדינמיקה של עולם האפליקציות לטלפונים חכמים עמדה בניגוד קוטבי להתאבנות של יישומי ליבה מסורתיים ולמחנק היצירתי שחשים תוכניתנים בבואם לבדל את שירותי ה-IT בארגון שלהם מהמתחרים – בעוד כולם בעצם משתמשים באותן מערכות ERP, CRM ו-SLA שאי אפשר לגעת בהן בלי להסתכן בשיבוש חמור למהלך העסקים. לא רק אנשי ה-IT שאחראים על התפעול (Operations) מנועים מלגעת בקוד, גם מפתחים מקצועיים בצוותי האינטגרציה לא מסוגלים לראות את התמונה המלאה ולהעריך נכונה את התוצאות של שינויים.

ההתפתחות הזאת בעולם פיתוח התוכנה משקף מגמה אוניברסלית בתהליך ההבשלה והתמסדות של טכנולוגיות חדשות. דור של מיישמים מחליף את החלוצים ואחרי שמתודות מומלצות (Best Practices) מתקבעות כתורה למשה מסיני נוצרת חלוקת תפקידים נוקשה בין אנשים שונים בשרשרת הערך. במקום לנסות לראות את התמונה הכוללת כמתווה לשיתוף פעולה נטול אגו, כל חוליה מתקשחת ונעשית מרוכזת בשימור מעמדה כסמכות העליונה בתחום כלשהו. במקרה של פיתוח יישומים, התוכניתנים משתדלים לאמץ כלים מקצועיים חדשים לשיפור התפוקה של קוד, למשל מתודות של "פיתוח זריז" (Agile Development), בלי להקדיש תשומת לב מינימלית לקשיים שעלולים לצוף בשלבי ההטמעה, התחזוקה או השידרוג – תחומים שבאחריות ה-Operations. ומצד שני, אנשי התפעול מונעים מהמפתחים לגשת לליבת ה-IT, כדי ש"הצעירים האלה" לא ישחקו באיזונים העדינים שמבטיחים כי המערכת הרגישה הזאת תעבוד באמינות ובזמינות עילאיות, והם מגבילים את נגישות המו"פ לסוג של "ארגז חול" וירטואלי, רצוי על פלטפורמת ענן ציבורי. התוצאה היא שפיתוח היישומים נעשה, לעיתים קרובות, במנותק מהדרישות הבסיסיות ביותר של התפעול, בסביבת מבחן שאינה מייצגת את סביבת ה-Production, והמעבר מארגז החול לליבה האמיתית הוא קשה, מסוכן ומתסכל.

שוברים את הממגורות (Silo)

תפיסת DevOps תוקפת את ההתאבנות הזאת מכמה כיוונים כאשר המוטיב המרכזי הוא "שבירת החומות" בין הגורמים השונים שאמורים להפוך רעיון עסקי למכונה מתקתקת. בין היתר מדובר על:

  • פיתוח יישומים מהיר. לפרק פרוייקטים ארגונים גדולים ומורכבים ליחידות פשוטות וקומפקטיות, כך שצוות קטן של תוכניתנים יצירתיים יוכל לסיים את כל חלק לחוד בזמן קצר ולעלות לאוויר לפני המתחרים. "לרוץ, לא לקפוץ", היא הסיסמא.
  • קבוצות פיתוח ותפעול מעורבות. בכל צוות קטן כזה יש נציגות לגוף העסקי שמזמין את הפרויקט, לגוף המו"פ שאמור לכתוב את הקוד, לגוף התפעול שרוצה להבטיח כי התוצר יוטמע ויתפקד ברמות האיכות שנדרשות מה-IT הארגוני, ולגוף הבדיקות שאחראי על QA. למעשה, כל קבוצת פיתוח כזאת אמורה לעבוד כמו סטארט-אפ אורגני ולקחת אחריות מקצה לקצה בלי להיות תלוייה בתפוקות של מחלקות אחרות.
  • התחדשות בלתי פוסקת. כל המושגים של מחזורי גרסאות עוברים שינוי עמוק, תודעתי וניהולי. כבר לא מדברים על מחזור עדכונים של שנה, שנתיים ושלוש, אלא על תהליך הסתגלות בלתי פוסק. בלי "קפיצות מדרגה" מזעזעות שגרה – אך גם בלי "הקפאת יעדים" שנועדה לתחום מראש את השינויים שיעשו במהלך הפרויקט. גם המוצרים עצמם, הקוד ומתודת היישום, מתוכננים בצורה שמאפשרת שינויים נקודתיים קלים, שאפשר לבצע אותם תוך שעות או ימים ספורים, ללא צורך בתהליך המקובל שקודם לשחרור גרסא חדשה, שנמשך חודשים ארוכים ולפעמים גם יותר משנה.
  • החזרת האחריות לאיכות הטכנית של הפתרון לידי המנמ"ר. לאחר שני עשורים בהם תפקיד המנמ"ר הפך ליותר ויותר "עסקי" ופחות "טכני", כמי שאחראי בעיקר על "שירות" ופחות על "פתרון", תפיסת DevOps עושה Come Back ענקי למנמ"ר המקצועי. כמו בימים הרחוקים ההם, הוא אמור לייצר כלים טכניים שמשפרים את היתרונות התחרותיים של הארגון העסקי. הוא לא יכול יותר לחכות עד שאחד הספקים העולמיים יציע פתרון לבעיה שמציקה לארגון כאן ועכשיו, אלא עליו לארגן צוות DevOps שיתקוף את הבעיה ויביא לה מענה בזמן הקצר ביותר. הוא לא נמדד יותר רק באחוזי ה-Uptime ובמחיר שהוא משלם עבור שירותי מיקור חוץ – הוא חוזר להיות "אשף האפליקציות" שמייצר ערך מוסף באמצעות קוד ייחודי.

החזון הזה מבהיל לא מעט מנהלי מערכות IT, שהתרגלו לחשוב במושגים של Business יציב, צריכת מוצרים וספקים ש"אף מנמ"ר עוד לא פוטר בגלל שבחר בהם", והשקיעו את זמנם בלימוד חידושי מערכות השליטה והבקרה במקום להתעדכן במתודות פיתוח וניהול פרויקטים זריזים. מצד שני, יש גם לא מעט מנמ"רים שמרגישים נפלא עם השיבה למקורות המקצועיים ולעולם הטכני. עבורם, האידיאל שהועלה על נס ב-20 השנים האחרונות, "לנהל את ה-IT כמו ביזנס", הוא יותר "סלוגן" נבוב ממשאת נפש. הם מוותרים על מקום סביב שולחן ההנהלה תמורת סמכות ותקציב לפתח את מחלקת ה-IT כיחידת עילית יצרנית. הם רוצים מנדט למשוך צעירים שאפתניים בסקאלה המקצועית, כאלה שעוד לא מחפשים מסלול קידום למשרות ניהול, ורוצים להשאיר את חותמם בעולם האפליקציות. ויש חברות, דוגמת CA Technologies, שקלטו לאן נושבת הרוח והעבירו את הדגש ממערכות שליטה ובקרה על תשתיות IT לארגזי כלים שתומכים בתפיסת DevOps.

חיים בעולם של אפליקציות

"גם הארגונים המסורתיים ביותר, אלה שכבולים על ידי תרבות עסקית שמרנית ורגולציה נוקשה, לא יכולים יותר להתעלם מהמהפך בכלכלת האפליקציות", אומר מאיר אדלר, CTO בחברת CA ישראל. הצורך במענה לניידות גלובלית, לכך שהלקוחות שלהם מחוברים 24×7 לטלפון נייד אבל יזדמנו לסניף הבנק או לחנות בקניון רק פעם בחודש (אם בכלל…) מאלץ אותם לחשוב במושגים חדשים, מהפכניים. הם רואים איך אפליקציה כמו Uber או Get Taxi משנה מהיום למחר את התנהגות הלקוחות של שירותי מוניות – בלי שלחברות האלה השקיעו אגורה ברכישת אפילו מונית אחת, והם שואלים את עצמם: "איפה ה-Uber שלי? איפה האפליקציה שתביא לנו את דור הלקוחות שהולך אחרי ה-Smartphone בלי נאמנות למותג או להרגל?" אפליקציות סיפקו ב-2014 שש מכל שבע גישות למידע מטלפון סלולרי – אבל רק ארגונים מעטים השכילו לפתח בזמן את האפליקציה המנצחת, שמיליוני לקוחות ישמחו להוריד לטלפונים שלהם. רוב הארגונים עדיין נאבקים בנסיונות לספק גישה ניידת לאתרי Web ישנים, למרות שאלה מושכים רק אחד מכל שבעה משתמשים. הם לא מבינים שהלקוחות נמצאים 3 או 4 שנים לפניהם וצריך "להחליף את הדיסקט".

אך מאתגרת עוד יותר התחזית של Internet of Things, התפיסה לפיה כמעט כל מכשיר בסביבתנו יהיה מחובר ל-Web, נשלט באמצעות אפליקצית תוכנה, מתממשק לאינספור מכשירים אחרים, שמחוברים כמוהו ל-Web במגוון אדיר של ממשקי ישומים, API. "כפי שכבר רואים במספר חברות חלוציות במחשוב ענן, דוגמת Salesforce.com, פתיחת ה-API לשימוש על ידי חברות צד ג' יכולה לפתוח זרם הכנסות פנטסטי", אומר מאיר. "בעתיד הקרוב שום ארגון עסקי משמעותי לא יוכל לשרוד בלי יכולת לפתח ממשקים "לפי דרישה" ולחבר את האפליקציות הפרטיות שלו לעולם שבו מיליון אפליקציות אחרות מציעות שיתוף פעולה ומידע בכל נושא כמעט."

שום ארגון עסקי אינו אי

devops-4אם נקח בנק כדוגמה, ברור שכל אחד מהשירותים שהוא מציע ללקוחותיו קשור לאירוע שהתרחש בעולם שמחוץ לקירות הסניפים או לתוכנית שאמורה להתבצע ב"עולם הריאלי". משכנתא היא פועל יוצא של רכישת דירה, חיסכון פנסיוני נובע מכרונולוגיה צפויה מראש, ותיק השקעות מושפע יומיומית מתהפכות במצב האישי והמשפחתי של הלקוח. הבנק שידע לקרוא את המידע ולנתח אותו בתבונה יוכל להציע ללקוחותיו תוכניות "תפורות לפי מידה" גם אם הם לא יודעים להגדיר במדוייק את צרכיהם. בעולם של IoT, כל אירוע בעולם האמיתי משתקף במידע שזמין לכרייה ב-Web. באירוע של תאונת דרכים, למשל, המכונית המקוונת עצמה מספקת בזמן אמת כמות עצומה של מידע רלוונטי לנותי השירותים. חברת גרירה מקומית יכולה להשתמש במידע הזה כדי להציע את שירות מהיר יותר מזו שמספקת חברה ארצית – והבנק יכול להבין מהנתונים שהלקוח יזדקק לאשראי כדי לשלם עבור התיקון. גם הבנק הזריז, כמו חברת הגרירה המתוחכמת, יוכל לנצל את הלחץ הנפשי והפיננסי אליו נקלע הלקוח כדי לשווק הלוואה בין-רגע, או לפחות פוליסת ביטוח חיים. מוסכים, שמאים, עורכי דין וחברות להשכרת רכב, כולם יוכלו להציף את הלקוח המשתומם בהצעות שאי אפשר לסרב להן. בתנאי, כמובן, שהם פיתחו והפיצו את האפליקציה הדרושה.

אנחנו עוד לא שם. עדיין ארבעה מכל חמישה לקוחות בנק מעדיפים לבקר בסניף ולדבר "עין בעין" עם מנהל החשבון שלהם. 70% מלקוחות ה-Retail "בודקים את הסחורה" בקניון טיט ולבנים אחרי שחיפשו ב-Web את ההצעה האטרקטיבית ביותר. אבל כלכלת האפליקציות כבר עלתה על מסלול ההמראה והחלה לחמם מנועים. "מחצית החברות, שנשאלו על ידי CA בסקר עולמי שכלל מאות עסקים בינוניים וגדולים, הסכימו שהאפליקציות כברמשפיעות על הסביבה התחרותית בצורה משמעותית. 44% אמרו שההשפעה גם הביאה לשינויים בתוך הארגון שלהם עצמו. 50% מהחברות שרואות את עצמן כ"מובילות" כבר נכנסו לפרויקטים של DevOps בליבת העסקים שלהן, וכמעט כל השאר יעשו זאת תוך 3 עד 5 שנים. למרות החשש המובן מסכנות שמציבים האקרים ומתחרים, 93% מהנשאלים פתחו את ה-API למערכות המידע שלהם, במטרה לאפשר למפתחי אפליקציות אחרים להתחבר ולהעביר מידע בשני הכיוונים. שניים מכל שלושה ארגונים מיסדו אסטרטגיית הניידות הוליסטית, חוצה ארגון, במטרה להציג חזית, מראה ותחושה קונסיסטנטיים בכל האפליקציות שנחשפות ללקוחות. ברור שאסטרטגיה כזאת דורשת כלי ניהול ייעודיים ואלה נמצאים במרכז סל המוצרים החדשים של CA. אם בעבר הדגש שלנו היה על כלי ניהול מערכות IT ועל הגנת מערכות מידע, עכשיו הוספנו ארגז כלי DevOps שעוזר למנמ"ר לבצע את השינויים הנדרשים בקלות ובביטחון".

הפיתוח הוא חלק מהייצור

ניהול ואבטחה הם אספקטים סביבת תפעול יציבה ואמינה. מתודת DevOps נועדה להוסיף לתמהיל חדשנות וזריזות. ארגז הכלים מספק תמיכה לסביבת הפיתוח, למערך הבדיקות, להטמעה "בתעופה" (On The Fly) וב"טיפטוף" (Continuous Delivery), לעבודה במקביל על אספקטים שונים של הפתרון ולשינוע בין פלטפורמות ענן שונות – פרטיות, ציבוריות והיברידיות. לדברי מאיר, CA עצמה מספקת את מרבית הכלים הדרושים לניהול ענן, כולל אבטחה וניידות, כך שהכלים בערכת DevOps כבר מותאמים למודלים חדישים של פריסה (Deployment) ועבודה שוטפת (Production). "השינוי הקונספטואלי המרכזי הוא בראיית הפיתוח כחלק ממערך היצור", אומר מאיר אדלר. "זרימת העבודה, המידע והמשאבים בין המו"פ ל-Data Center היא דו כיוונית, מסונכרנת ויוצרת תהליך של השבחה מתמדת על ידי הסתגלות זריזה לתנאי שוק משתנים. האידיאל אינו להגיע "למנוחה ולנחלה" ואז לרבוץ על זרי הדפנה, אלא לשמור מקום בחזית הטכנולוגית ובקדמת העסקים. אני מאמין ש-CA תורמת לכך אוסף כלים שלא יסולא בפז".

אודות יהודה אלידע

עורך ראשי. במהלך חצי יובל השנים האחרונות ביסס יהודה אלידע את מעמדו המוביל בין העורכים והפרשנים של טכנולוגיות מידע בישראל, הודות לרקע מדעי (MSc בפיזיקה ממכון ויצמן), ניסיון ניהולי (15 שנה בשיווק וניהול חברות בישראל ובחו"ל), גישה אנליטית ומחויבות לעיתונאות אחראית. יהודה אלידע ייסד, ניהל וערך את המהדורה הישראלית של PC Magazine ואת NET Magazine וב-12 השנים האחרונות הוא העורך הראשי של IT מגזין, מוסף המחשבים של גלובס, בנוסף לאחריותו על התכנים המקצועיים של פורטל IT News.
נגישות